על פי דיווח של רשת השידור האיראנית "סדא וסימא", הוסיף האלוף ח'לף, מומחה ערבי לענייני ביטחון ואסטרטגיה: מוקשים איראניים שונים במשקלם ובגודלם. הם מכילים בין 125 ל-150 קילוגרם חומר נפץ, ומשקלם של חלק מסוגיהם עשוי להגיע לטון וחצי של חומר נפץ, ש"די בכך כדי להטביע את הספינות הגדולות ביותר בים".
הוא העריך: לאיראן יש בין חמשת אלפים לעשרת אלפים מוקשים ימיים מסוגים שונים, המחולקים לארבע קטגוריות עיקריות. בין אלה נמנים מוקשים נצמדים, שצוללנים משתמשים בסירות קטנות כדי לחבר אותם לגוף כלי שיט. בנוסף, קיימים מוקשים צפים תת-מימיים הנשלטים מרחוק, והם מונחים באופן שמאלץ ספינות לעבור בנתיבים ספציפיים, בהתאם לתוכניות המבצעיות של הצי האיראני.
מומחה האבטחה הזה התייחס לסוג אחר של מוקשים, הנקראים "מוקשי קרקעית", המוצבים בעומקי הים, ומאפייניהם כוללים גודל ונפח גדולים. לדברי האלוף ח'לף, מוקשים אלה מצוידים בחיישנים מרובים, כולל מגנטיים, אקוסטיים, לחץ וסייסמיים, המאפשרים להם לחוש את המטרה ולנוע במהירות גבוהה מאוד מקרקעית הים לעבר גוף הספינה, כדי להשמיד ולהטביע אותה מיד לאחר הפגיעה.
הוא הסביר שבין המוקשים הללו, קיימים סוגים לא-מגנטיים, שאפילו באמצעות מכשירי "סונאר ימי" (המיועדים לבדיקת קרקעית הים ואיתור מטרות שקועות), קשה לזהות ולאתר אותם. אלה מיוצרים באופן בלעדי באיראן, ואף חיל ים אחר אינו מחזיק בהם.
האלוף ח'לף הבהיר: השיטות המשמשות לנשיאת מוקשים והצבתם מתקדמות מאוד. לאיראן מאות סירות מהירות שמהירותן מגיעה ליותר מ-100 קילומטרים לשעה, והן מסוגלות להציב סוגים שונים של מוקשים בפרק זמן קצר. מוקשים יכולים להיות מוצבים אף באמצעות טורפדות המצוידים ביכולת ירי לטווח רחוק במהלך מלחמות או תרגילים צבאיים.
הוא הדגיש כי המטרה העיקרית של מוקשים אלה היא ליצור מכשול בפני האויב, לעכב את תנועותיו הימיות ולמנוע מכוחות עוינים מלהתקרב לאזורים חיוניים של איראן, וכי השימוש בטיל "פג'ר 5" בתרגיל האחרון של איראן נועד לבחון את יכולתו של טיל זה להטמין שדות מוקשים ימיים באזורים מוגדרים.
הגנרל ח'לף ראה במהלך זה התפתחות חדשה בגישתה של איראן לניהול עימותים ימיים, במיוחד בנתיבי מים רגישים שעלולים להיות עדים לעימות אפשרי עם ארה"ב או בעלות בריתה.
הוא הוסיף: איראן, שלה קו חוף המשתרע על פני יותר מ-2,200 קילומטרים, שולטת באופן מלא על השטח הממוקם מול מפרץ עומאן, הנחשב למסדרון אסטרטגי ומחבר את המפרץ הפרסי לים הערבי ולנתיבי הסחר העולמיים. לכן, שליטת איראן בחופים אלה, בין אם באמצעות מיקוש או סירות מהירות, כטב"מים וטילי ים, מעניקה למדינה יכולת רבה להפעיל שליטה על התעבורה הימית, ותפיסת ספינות בריטיות, אמריקאיות וקוריאניות במהלך השנה האחרונה, מוכיחה את יכולתה של איראן בתחום זה.
המומחה הבהיר כי חלק מהמוקשים האיראניים – כמו מוקש MI-5-2 – מכילים מטען נפץ של למעלה מ-1250 ק"ג, אשר מספיק כדי "לחצות לשניים ספינות גדולות" ולשתק נושאות מטוסים לפרק זמן ממושך.
הוא ציין כי יכולות אלו הופכות את מוקשי איראן לאחד הגורמים המשפיעים החשובים ביותר בכל עימות ימי עתידי באזור.
אלוף ח'לף הוסיף: מוקשים ימיים אינם ניתנים לזיהוי ולגילוי בקלות, אף על ידי אלה שהטמינו אותם, במיוחד אם מלחמות נמשכות זמן רב או שתנאי הים משתנים.
הוא הדגיש כי השימוש במוקשים אלה יתבצע רק במצבי חירום ורק לאחר הערכה מבצעית של הפיקוד הצבאי באשר לאפשרות של התקרבות אויב לחופי איראן.
