עימות זה מבוסס על ההצהרה המשותפת האחרונה בין קפריסין לאיחוד האמירויות הערביות בנוגע לשלושת האיים האסטרטגיים האיראניים במפרץ הפרסי.
שגריר קפריסין, פטרוס נקוזיס, זומן למשרד ושם מוחמד עלי-בכ, עוזר שר החוץ ומנכ"ל המפרץ הפרסי, הגיש את איגרת המחאה הכתובה שלו. פגישה זו הייתה תגובה ישירה להצהרת הבכירים בניקוסיה ובאבו דאבי, שכללה טענות בנוגע לאיים האיראניים בו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן.
במהלך עימות דיפלומטי מתוח זה, עלי-בכ הביע את "המחאות החריפות" של טהראן כלפי "ההצהרה הפרובוקטיבית". הוא הדגיש בתקיפות את הריבונות הבלתי ניתנת להכחשה של איראן על איים אלה וציין כי הם "חלקים בלתי נפרדים מאדמת איראן".
על פי הנוסח הרשמי של הפגישה, עלי-בכ אמר לשגריר: "השליטה ההיסטורית והאפקטיבית של הרפובליקה האסלאמית של איראן על איים אלה היא בלתי ניתנת להכחשה." הוא הדגיש כי ריבונותה של איראן נתמכת על ידי ארכיון נרחב של "מסמכים היסטוריים, משפטיים וגיאוגרפיים אינספור" הן בתוך איראן והן ברמה הבינלאומית.
הדיפלומט הבכיר חזר על עמדתה העקרונית של איראן בגינוי כל תביעה טריטוריאלית חיצונית והזהיר כי פעולות אלה מהוות הפרה בוטה של העיקרון הבסיסי של האו"ם בכיבוד הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית.
בתזכורת ברורה, עלי-בכ הדגיש את המדיניות ארוכת השנים של איראן המבוססת על אי-התערבות בעניינים הפנימיים ובשלמות הטריטוריאלית של מדינות אחרות, רצון טוב שלדבריו טהראן מצפה לו בתמורה. הוא דרש במפורש ממשלת קפריסין לנקוט "פעולה מהירה לתיקון עמדה שגויה זו" ולהימנע מחזרה על עמדות כאלה בעתיד.
שלושת האיים האלה היו תמיד שנויים במחלוקת בין איראן לאיחוד האמירויות הערביות. בעוד שאיחוד האמירויות הערביות העלתה שוב ושוב תביעת בעלות עליהם, איראן שומרת על עמדה היסטורית ומשפטית תקיפה.
איים אלה הוכנסו תחת שליטה בריטית בשנת 1921. עם זאת, בצעד מהותי ב-30 בנובמבר 1971, איראן ביססה מחדש את ריבונותה. צעד זה בוצע יום אחד בלבד לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור ויומיים בלבד לפני ההקמה הרשמית של איחוד האמירויות הערביות כפדרציה. באותו תאריך, ממשלת איראן הנפיקה באופן רשמי מסמכי בעלות ותיחום קרקעות עבור האיים אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן, צעד משפטי ומנהלי כאישור סופי לשליטה המחודשת של טהראן.
