לאור ההתפתחויות המתוחות האחרונות באזור מערב אסיה, במיוחד משבר עזה, מתקיימים מבטים מעמיקים יותר על השורשים האידיאולוגיים של מדיניות החוץ של המעצמות הגדולות, בפרט ארצות הברית. אחד השורשים הללו, שלעיתים קרובות מתעלמים ממנו, הוא הזרם המכונה אוונגליזם או ציונות נוצרית. זרם זה חדר באופן שורשי ועמוק לקביעת מדיניות מפתח במערב, ונראה כי פעולות צבאיות ופוליטיות רבות מוצדקות לכאורה במניעים שמעבר לאינטרסים גיאופוליטיים גרידא.
מהי הגדרתך לזרם האוונגליזם ואיזו סכנה הוא מהווה לסדר הבינלאומי?
התפיסה האוונגליסטית, ששורשיה בפרשנויות שגויות ורדיקליות של הכתבים הנוצריים הקדושים, ואשר רואה את מימושן של נבואות אחרית ימים מסוימות כרוך באירועים גיאופוליטיים ספציפיים, במיוחד באזור המזרח התיכון, לא הייתה תופעה מוגבלת לתקופת נשיאותו של בוש הבן. תקופת בוש הבן הייתה רק סמל חיצוני וגלוי לזרם זה במדיניות החוץ. אך חשיבה זו היא תשתית רעיונית עמוקה יותר, שהשפעתה התפשטה לכל ממדי קביעת המדיניות האמריקאית. תיאוריות כמו "התנגשות הציביליזציות" של הנטינגטון ו"קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה, אף שהוצגו מנקודת מבט חילונית, יצרו בפועל בסיס להצדקת מדיניות התערבותית ואלימה, שהתיישבה עם רוח הפרויקטים האוונגליסטיים. תיאוריות אלו, בחלקן את העולם לצירים עוינים, סייעו לאוונגליסטים לשלב את הנרטיב האידיאולוגי שלהם במסגרת ניתוחים שנראו רציונליים וגיאופוליטיים.
התפיסה האוונגליסטית היא בסיס רעיוני המבוסס על פרשנות מסוימת של הברית הישנה והחדשה, והיא רואה את מטרתה במימוש אחרית ימים נוצרית-ציונית. הנקודה המסוכנת היא שהחשיבה הזו חרגה מהמרחב הפוליטי גרידא והפכה למדיניות תרבותית ותשתיתית בשכבות העמוקות של מנגנוני קבלת ההחלטות בארה"ב ובכמה מדינות באירופה. אין הבדל מהותי בין נשיאים דמוקרטים לרפובליקנים בכל הנוגע לדבקות במחשבות אלו; אולי ההבדל הוא בטון ובשיטות, אך בתמיכה בציונות שמרכזה ישראל ובקידום מטרות אסטרטגיות המבוססות על חשיבה זו, לא נחסכה כל פעולה. זהו פרויקט מבני שהכה שורש במוסדות כמו מחלקת המדינה, ה-CIA, הפנטגון ומכוני חשיבה הקשורים אליהם.
בהתחשב במה שאמרת בתשובתך הקודמת, כיצד ניתן להצדיק את מטרות האוונגליזם לסדר חדש במערב אסיה?
שורש הפעולות של המשטר בהובלת ארה"ב באזור מערב אסיה נעוץ באמונות האוונגליסטים. על בסיס פרשנות קיצונית ושגויה של הכתובים, מימוש השאיפות הסופיות של האוונגליסטים קשור בהתרחשות מלחמות אחרית הימים. פרשנויות שגויות אלו גורסות לרוב שכדי להכין את הקרקע לביאת המשיח (עליו השלום), צריכים להתממש סימנים מיוחדים. מנקודת מבטם, אזור מערב אסיה, בשל חשיבותה הסמלית של ירושלים (בית המקדש) וחשיבותו האסטרטגית במפות אחרית הימים, חייב להפוך למוקד העימותים הללו. משמעות הדבר היא שיציבות, פיתוח ושלום באזור זה עומדים למעשה בסתירה לפרויקט האידיאולוגי שלהם.
הם זקוקים למשבר, כאוס והרס מרביים כדי שהתנאים למימוש מטרותיהם יבשילו. במסגרת זו, כל פשרה או פתרון דיפלומטי שיובילו לרגיעה בת-קיימא מהווים מבחינתם מכשול. תפיסה זו, במקום לקדם שלום ושיתוף פעולה, מבוססת ישירות על ציר של מלחמה וסכסוך אזורי, משום שהם רואים במלחמה את הדרך היחידה להשגת מטרתם האמונית הסופית. לחשיבה זו יש אופי אנטי-הומני ואנטי-שלום.
האם האוונגליזם הוא לובי פוליטי או שאנו עומדים מול זרם רעיוני מתמשך ומסוכן בארה"ב ובמקומות נוספים בעולם?
האוונגליסטים אינם רק קבוצת לובי פוליטית; הם בעלי כוח נסתר בשכבות היסוד והבסיס של קביעת המדיניות בארה"ב ובעלות בריתה האירופיות. זוהי רשת אידיאולוגית שקיומה תלוי במשבר. בניגוד למה שחלקם סבורים, שמדיניות חוץ מבוססת אך ורק על אינטרסים חומריים או אנרגטיים, ברמה זו, מדיניות החוץ ניזונה ממשבר; כלומר, ללא יצירת פראות, מלחמה ועימות, הרשת הזו אינה מסוגלת לשמור על הלגיטימיות שלה ועל המשך קיומה הפוליטי במבנה הכוח האמריקאי. הישרדותם מחייבת את המשך המתחים והעימותים, משום שמתחים אלו מעניקים להם מנוף לחץ פוליטי והצדקה לנוכחות צבאית ותמיכה כספית בבעלי בריתם האזוריים. רצח העם בעזה בשנתיים האחרונות חשף בבירור את הקשר הנסתר הזה. התמיכה המוחלטת, הבלתי מסויגת והבוטה של ממשלי ביידן וטראמפ, המייצגים את שתי הכנפיים של המערכת הזו, בפשע זה, אינה רק שיקול דעת פוליטי, אלא ביטוי חיצוני של אותה חשיבה אידיאולוגית ברמה התפעולית. הקואורדינטות התיאורטיות של נקודת חשיפה זו הן שבכל מקום שבו העימות בין בניית זהות המבוססת על אידיאולוגיה רדיקלית לבין ערכים אנושיים-בינלאומיים מגיע לשיאו, הזהות האידיאולוגית הזו מנצחת, והיא רותמת את כלי הכוח העולמיים – הצבאיים, הכלכליים והתקשורתיים – לביצוע מטרותיה האפוקליפטיות. הם שואפים לנרמל את המלחמה כתנאי מוקדם לטענתם ל"עת המובטחת". זוהי משוואה לא רציונלית בפוליטיקה הבינלאומית, הבנויה על יסודות שגויים ומסוכנים.
כיצד יתאפשר תהליך הריסון והשליטה באוונגליסטים מצד מתנגדי רעיונותיהם, כולל מאמינים אמיתיים בקהילה הנוצרית ובקהילות דתיות אחרות?
הנקודה המעודדת היא שכל פרויקט אידיאולוגי קיצוני מייצר, שלא במתכוון, גם את האנטיתזה שלו. מול התפיסה האוונגליסטית הרואה בעולם שדה קרב של אחרית הימים ורואה בהרס תנאי לגאולה, מתגבשת ברמה העולמית, ובמיוחד בקרב אומות האזור וההתנגדות, תפיסה מבוססת-משמעות (רוחנית) כלפי ההתפתחויות הנוכחיות. תפיסה זו מפרשת את ההתנגדות לעוול לא רק כפוליטית, אלא כהגנה על משמעות הקיום ועל כבוד האדם. התנגדות זו עומדת מול גישה המקריבה את כבוד האדם למען מימוש חלום כיתתי. כמו כן, תפיסה זו רואה בפיתוח, בביטחון ובשלום את המטרה העיקרית, ולא הקדמה למלחמה. השקפה זו מנוגדת לפרויקט האוונגליסטי, הרואה בשלום דבר זמני ובמלחמה דבר נצחי עד להשגת המטרה הסופית.
מעבר לכך, התפיסה מבוססת-המשמעות שנוצרה בעולם מדגישה את הצדק האלוהי ואת הניצחון הסופי על העוול הנוכחי, אך לא דרך הרס, אלא דרך עמידה איתנה. שאיפת צדק זו דבקה בעקרונות אלוהיים, אך אינה רואה באלימות אינסופית את הכלי להשגתה. אם תפיסה זו תוגדר ותתחזק בלב ערכים אנושיים, אלוהיים ומוכווני-צדק, היא תפעל כעקב אכילס של מערכת הכוח הנסתרת של האוונגליסטים. הם זקוקים לאלימות כדי לשרוד, אך תפיסת עולמנו מבוססת על שלילה יסודית של אלימות זו ועל כינון סדר צודק. מאבק תרבותי זה הוא למעשה מאבק בין שתי תפיסות שונות של מקום האדם ומטרת הבריאה.
אנא הרחב על הסמלים והדוגמאות לחשיבה האוונגליסטית, המשמשים בסיס לתיאוריה ולפרקטיקה הבוטה שלהם, בניגוד לעקרונות אנושיים ואלוהיים.
הסמלים תמיד היו חלק מכלי התרבות של זרם זה, והם משמשים ליצירת קשר בין פוליטיקה לאמונות דתיות. אחת הדוגמאות והסמלים הללו היא "הארץ המובטחת", כלומר, פרשנות רדיקלית לזכות בלעדית על שטח מסוים והצדקת פעולות צבאיות על בסיס זכות בלעדית זו. סמל זה הוא כלי לשלילת הלגיטימציה מזכות הריבונות של שאר תושבי האזור. כמו כן, יש להם מילת מפתח וסמל נוסף תחת הכותרת "אותות משמיים", כלומר שימוש באירועים טבעיים או פוליטיים כאישור אלוהי לפעולות פוליטיות מסוימות; למשל, פירוש מלחמות מסוימות כקריאה אלוהית או כהתגשמות נבואה. הדבר פוטר את הפוליטיקאים מאחריות רציונלית ומקובלת. מצד שני, האוונגליסטים רואים במשטר הציוני הכובש והבלתי-לגיטימי שחקן מרכזי באחרית הימים. הם תופסים את המשטר הציוני לא רק כבעל ברית אסטרטגי, אלא כציר כל ההתפתחויות העולמיות. תפיסה זו גורמת לכך שהאינטרסים של כובש זה יקבלו עדיפות על פני אינטרסים עולמיים. זרמים פוליטיים-דתיים מסוימים בארה"ב הם גם שדלנים רבי עוצמה, המכווינים בקונגרס ובבית הלבן את מדיניות החוץ ישירות על בסיס צרכיהם הכיתתיים ואחרית-הימים. תקציבים ייעודיים ותמיכה דיפלומטית ממומנים לרוב דרך ערוצים אלה.
מה שנאמר על אמונות האוונגליסטים אינו בהכרח מיושם על ידי כל חסידיהם. אך ללא ספק, מנהיגי וקיצוני הזרם הדתי הזה דבקים בכך. המציאות היא שלפעולות האויב הציוני ותומכו האמריקאי יש שורשים אידיאולוגיים עמוקים, החורגים מרמת הפוליטיקה היומיומית. חשיבה זו הוציאה את מדיניות החוץ של המערב מחישובים גיאופוליטיים גרידא והפכה אותה לפרויקט של אחרית הימים. בניתוח ריאליסטי, המלחמות שהתרחשו במערב אסיה הן, מנקודת מבטו של אוונגליסט אמיתי, ראשית, הכרח בלתי נמנע של אמונה אמיתית בברית הישנה והחדשה. בתפיסה זו, לא משנה מי הצד הנגדי, איזו מדינה או איזה משטר. ברור שאם לצד הנגדי יש טענה תרבותית ואמונותיו הופכות לשיח עולמי, כמו שיח ההתנגדות, הקרב הזה חייב להתקיים מוקדם יותר. מה שבתנאים אלה מהווה חובה עבור האומות שוחרות החופש, במיוחד אלו הדבקות במהפכה האסלאמית, הוא "ג'יהאד ההסברה" (ג'יהאד אל-תביין) ונוכחות חכמה במלחמת הנרטיבים. חיזוק התפיסה שואפת-הצדק וקריאה להתנגדות בקרב קהילות האזור והעולם האסלאמי מול הנרטיב ההרסני, היא חובה כללית.
