בדיווח שצוטט מ"אל-אח'באר", בעוד שארגוני זכויות אדם מזהירים מפני תוכנית ישראלית לביצוע מבצע הדיכוי והטבח המתוכנן הגדול ביותר, סימני מהלך זה נחשפו בוויכוחים המתנהלים במליאת ה"כנסת", ובפרט סביב הצעת חוק עונש מוות לאסירים. עם זאת, ההמולה הזו מתגמדת בעיניים, באוזניים ובזיכרון של האסירים המשוחררים; שכן העדויות החיות והכבדות שלהם על פרטי העינויים עדיין נוכחות, ועבור אלו שחוו את השבי בשנתיים האחרונות וזכו לבסוף לחירות, המוות – על כל אימתו – נראה קל הרבה יותר בהשוואה לעינויים הפסיכולוגיים, הפיזיים והמיניים המאורגנים שבוצעו על ידי חיילי הכיבוש.
אסיר פלסטיני משוחרר בשם "אבו מוסטפא", שעבר את חווית הכלא בשלושה מתקני מעצר: "שדה תימן", "עופר" ו"אשקלון", אומר כי לעולם לא ישכח את זיכרונות העינויים. הוא, ששוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים לאחר הפסקת האש בתחילת אוקטובר האחרון, אומר בתגובה לאישור טיוטת חוק עונש מוות לאסירים פלסטינים על ידי המשטר הציוני: "מה שמבצע שירות בתי הסוהר של המשטר הציוני הוא סוג של הוצאה להורג יומיומית והדרגתית". הוא מוסיף: "הסוהרים לא התייחסו אלינו כאל בני אדם; הם היו מפלצות חסרות רסן, מבלי שחוק כלשהו יגדיר את גבולות העינויים או שיהיה פיקוח. היה מותר להם להשתמש בכל שיטת דיכוי, התעללות והשפלת כבוד האדם כראות עיניהם".
לדברי אסיר זה, בשנות השלושים לחייו, שנעצר באוקטובר 2025 במחסום של "המינהל האזרחי" בצפון רצועת עזה, רוב האסירים היו חשופים לעינויים פיזיים קשים, כולל עקירת ציפורניים, תלייה למשך שעות ארוכות ומניעת מזון וטיפול רפואי. הוא מדגיש: "כל אסיר איבד לפחות שני שליש ממשקלו, ובסופו של דבר יצא מהכלא כמו שלד כחוש שנותר עליו רק מעט עור". לדברי האסיר המשוחרר, המעשים הקשים ביותר היו "ההתעללויות המיניות והתקיפות החוזרות שהאסירים נאלצו לצפות בהן". הוא מוסיף: "זה שעוקרים לך ציפורניים, שורפים את גופך במתכת לוהטת או מכבים בדלי סיגריות על הפנים והגב שלך, כל זה נסבל ועובר; אבל להיאלץ לראות כיצד אסיר קשיש קטוע רגל מתמוטט תחת מכות ועינויים ואז כלבים משטרתיים תוקפים אותו, זה משהו שאי אפשר לשכוח לעולם".
כל מה שתואר הוא רק טיפה בים האפלה והסבל שמפעיל שירות בתי הסוהר של המשטר הציוני נגד מה שמכונה "אסירי הנוח'בה". רוב האסירים הללו מוחזקים באגף מיוחד המכונה "רקפת", שהוא כלא מבודד שנבנה במיוחד מתחת לכלא "ניצן" בעיר רמלה. מספר האסירים באגף זה מוערך בכ-300, שרובם נעצרו ביום מבצע "טופאן אל-אקצא", וקבוצה נוספת נפלה בשבי במהלך שנתיים של מלחמה, תוך כדי הקרבות והפשיטות. בטיוטת החוק החדש נכלל סעיף מיוחד הנוגע לאסירי ה-7 באוקטובר, שלפיו החוק יוחל באופן רטרואקטיבי.
על פי דוחות קודמים של הרשות לענייני אסירים ומועדון האסיר הפלסטיני, שני גופים אלה הצליחו לבקר באגף זה פעם אחת בלבד, ולאחריה יצאו עם רשמים "מזעזעים ומחרידים" מתנאי המעצר. בדוח נכתב כי האסירים נאלצים לשמוע ללא הרף מוזיקה בעוצמה גבוהה מאוד המונעת מהם שינה ומנוחה, ולא מתאפשרת להם שום תנועה; כמו כן, הם נאלצים להשתמש ב"חיתולים" בשל מניעת גישה לשירותים. בנוסף, מסופקת להם רק חצי כוס מים ביום. אסירים אלה מוחזקים בתאים שאור השמש אינו חודר אליהם וישנים על מיטות ברזל ללא מזרן או שמיכה; אפילו בעונת החורף אין להם אמצעי חימום או כיסוי הולם כלשהו. עדויות של חלק מהאסירים מצביעות גם כי הם נאלצים לקלל את אימותיהם ומוכים מדי יום באזורים רגישים בגוף. יתרה מכך, הסוהרים נוהגים לשבור באופן תקופתי את אגודליו של כל אסיר, פעולה הנחשבת לסוג של עינוי מתמשך ומאורגן.
נתונים אלה מראים כי מה שמופעל באופן שגרתי נגד האסירים הוא למעשה הוצאה להורג ורצח הדרגתי, בכל מובן המילה; אם כי האמצעים שונים מהשיטות המוכרות כמו תלייה, ירי, כיסא חשמלי או זריקת רעל. שיטות אלו הוצעו כ"אפשרויות" לביצוע גזר דין מוות נגד "אסירי הנוח'בה". על פי דוחות שני הגופים לענייני אסירים, מספר השהידים בתוך בתי הכלא מאז תחילת מלחמת רצח העם נגד רצועת עזה חצה את רף ה-100, כאשר זהותם של 84 מהם תועדה ונרשמה, וביניהם 50 תושבי עזה. לפי חישוב זה, סך כל השהידים של תנועת האסירים משנת 1967 ועד כה הגיע ל-321. הגופים לענייני אסירים תיארו את המצב הנוכחי כ"שלב המדמם ביותר בהיסטוריה של תנועת האסירים הפלסטינית", המלווה במדיניות של "הוצאה להורג הדרגתית" באמצעות הרעבה, מניעת טיפול רפואי והמשך ההתעללויות והעינויים.
בתוך כך, איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי של משטר הכיבוש ואחת הדמויות הקיצוניות בממשלת נתניהו, פרסם אתמול את הפרטים המעודכנים של הצעת חוק עונש מוות לאסירים פלסטינים, המקודמת על ידי סיעת "עוצמה יהודית" ואמורה לעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת (הפרלמנט) של המשטר הציוני. על פי טיוטת ההצעה שהוגשה על ידי לימור סון הר מלך, חברת כנסת מאותה סיעה, מטרת החוק היא החלת עונש מוות על מי שרשויות הכיבוש מכנות "מחבלים שגרמו למותם של ישראלים"; צעד שלטענתם נועד ל"הגנה על ישראל ואזרחיה", "חיזוק ההרתעה" ו"הפחתת המוטיבציה לפעולות חטיפה ועסקאות חילופי שבויים".
בפעם הראשונה, טיוטה זו כוללת סעיף מיוחד הנוגע לאסירי ה-7 באוקטובר 2023, שלפיו החוק יוחל באופן רטרואקטיבי ותתאפשר גזירת עונש מוות כעונש חובה על "כל אדם שגרם במהלך התקיפה למותם של אזרחים או תושבים ישראלים". על פי הנוסח המוצע, מעשים אלו יסווגו כ"פשע השמדת עם" במסגרת החוק הישראלי בדבר מניעת השמדת עם, ולבית המשפט תהיה סמכות לגזור עונש מוות ללא התחשבות בעמדת התביעה.
במסגרת זו, בוטל התנאי לקונצנזוס בין השופטים ודי ברוב רגיל; בנוסף, בוטלה הדרישה לנוכחות שופטים בדרגות צבאיות בכירות בהליך מתן גזר הדין.
החוק המוצע כולל גם תיקון לחוק העונשין הישראלי כך שעונש המוות יוחל על "כל אדם שגרם במזיד למותו של אזרח או תושב ישראלי", וכן סמכות בית המשפט לגזור עונש מוות לא תהיה מותנית בבקשת התביעה. באשר לשיטות ביצוע גזר הדין, טיוטת החוק מציעה אפשרויות כגון ירי, תלייה, כיסא חשמלי או זריקת רעל. ביצוע גזר הדין יהיה באחריות סוהר שימונה באופן מיוחד על ידי נציב בתי הסוהר וזהותו תישאר חסויה.
ב-8 בדצמבר, הופיע איתמר בן גביר יחד עם חברי סיעתו בישיבת הוועדה ל"ביטחון לאומי" של הכנסת, כשהוא ושאר חברי הסיעה עונדים סיכות בצורת חבל תלייה. צעד זה עורר גל נרחב של ביקורת בתוך ומחוץ לכנסת. בן גביר הצהיר בישיבה זו: "כולנו הגענו עם הסיכה הזו שמציגה את אחת האפשרויות ליישום עונש המוות, כלומר חבל תלייה, כיסא חשמלי ואפילו זריקת רעל". הוא גם דיבר בגאווה על החמרת הצעדים נגד האסירים והוסיף: "הפסקנו את הקייטנות, את תוכניות הטיולים בחצר ואת האוכל האיכותי". יצוין כי מליאת הכנסת הצביעה ב-10 בנובמבר האחרון בעד אישור טרומי של הצעת חוק זו, ברוב של 39 תומכים מול 16 מתנגדים. באותה ישיבה אושרה גם הצעה דומה בתמיכת מפלגות הקואליציה והאופוזיציה, דבר המעיד על קיומו של קונצנזוס פוליטי רחב במבנה השלטוני של המשטר הציוני לנקמה קשה וברברית באסירים הפלסטינים.
