ב-4 בנובמבר 1979, קבוצת סטודנטים איראנים התעמתה חזיתית עם היוהרה האמריקאית, ועצרה 52 מרגלים שהתחזו ל"דיפלומטים" בשגרירות ששימשה כמרכז פיקוד לפעולות נגד המהפכה. פעולתם לא הייתה פזיזות, אלא התגלמות חיה של הסיסמה "לא מזרח ולא מערב" – דחייה של שליטה והצהרה על רצון ריבוני.
לבנון כיום עומדת בקוטב המנוגד לרגע ההוא. האוניברסיטאות שלה, שפעם היו מרכזים למחשבה על שחרור, הפכו למגרשי אימונים לפרויקטים של "חברה אזרחית" במימון השגרירות.
"מאורת הריגול" האמריקאית בעווקר פועלת ללא עוררין. היא כעת מרכז ראשי למניפולציות פוליטיות, תקשורתיות ואפילו משפטיות. מבדיקות בנמל התעופה ועד להרכבת ממשלה, צל השגרירות משתרע על פני כל היבט של החיים הלבנוניים.
אין זה מתחם דיפלומטי רגיל. 90,000 מטרים רבועים של בטון מבוצר מסתירים מתקני מודיעין, מרכזי נתונים ואולמות תיאום שבהם "המלחמה הרכה" של וושינגטון בלבנון מתוכננת ומופעלת. עווקר היא הגרסה הביירותית של "האזור הירוק" בבגדאד, אלא שהיא מדברת בשפת ה"חופש" וה"סיוע".
באופן אירוני, האיש המכנה את לבנון "מדינה מושחתת" אינו אלא השליח האמריקאי תומאס באראק, תוצר של אותה מערכת אימפריאלית שבנתה את הריקבון הפיננסי והפוליטי של לבנון. בנאום ב"דיאלוג מנאמה" בבחריין ביום חמישי, באראק לעג למנהיגי לבנון כ"דינוזאורים", גיחך על מוסדותיה, והכריז כי המדינה אינה יכולה לעמוד בדרישת וושינגטון לפרק את חזבאללה מנשקו. באראק קונן על "הכאוס" של 40 שנה, אך התעלם מטביעות האצבע של וושינגטון עצמה על כל שלב בחוסר היציבות של לבנון – ממלכודות החוב שלאחר הסכם טאיף ועד לקריסת הבנק המרכזי, והמלחמה הפיננסית המתמשכת המנוהלת על ידי הבנקאי אנטון סחנאוי, דמות הקשורה קשר הדוק ללובי הכלכלי של ישראל בוושינגטון.
תימן מציעה שיעור נוסף
כאשר התימנים התקוממו ב-2014, הם גילו ששגרירות ארה"ב בצנעא הייתה מפקדה מבצעית של ה-CIA והמארינס, שהנחתה שרים, מדיניות ותקשורת כאחד. בעקבות הצלחת מהפכת ה-21 בספטמבר, סוכני השגרירות נמלטו, והותירו מאחוריהם ראיות לחדירה האמריקאית העמוקה למדינה התימנית. מאז, אפילו תחת מלחמה ומצור, תימן השיבה לעצמה את תמצית החופש; כלומר, ריבונות המשוחררת מתכתיבי השגרירות.
כמה מקנא העם החופשי של לבנון בעם החופשי של איראן ותימן! הם מקנאים באלו שהעזו להפיל את האליל האמריקאי, בעוד לבנון מסתתרת מאחורי סיסמאות חלולות של "ריבונות". הם מקנאים באלו שקיבלו על עצמם קשיים למען הכבוד, בעוד לבנון נאחזת בשגשוג כוזב הבנוי על השפלה.
חופש, בלבנון של היום, הוא מילה שרוקנה מתוכן. הוא מעוצב מחדש על ידי הלקסיקון של וושינגטון. הוא תוקף את ההתנגדות בעודו סובל כיבוש זר. הוא מאפשר לנספחים צבאיים אמריקאים לבדוק את נמל התעופה בביירות אך אוסר על טיסות הומניטריות ממדינות ידידותיות. הוא מקבל דחפורים אמריקאים החופרים ליד אזורים צבאיים, אך משתיק את צבאו שלו.
זה אינו חופש זוהי אפוטרופסות במסווה. עד שהלבנונים יגלו מחדש את אומץ לבם, לבנון תישאר מעבדה לשליטה זרה.
הגיע הזמן שנוער לבנון ישיב לעצמו את הנרטיב. המערכה אינה רק נגד המשטר הציוני של ישראל, אלא גם נגד היד המניעה אותו. השפעת השגרירות האמריקאית בלבנון חורגת מכל גבול דיפלומטי.
סגירת מאורת הריגול בעווקר תהיה יותר מסמלית; היא תסמן את לידתה מחדש של הריבונות. מדינה שאינה מסוגלת להתעמת עם התערבות ארה"ב אינה יכולה לטעון לחופש או לדמוקרטיה. לו לבנון הייתה חופשייה באמת, היא לא הייתה זקוקה להרצאות מוושינגטון.
