המאמר, שכותרתו “Thousand & One Eyes for an Eye” ("אלף עיניים תמורת עין אחת" בתרגום חופשי, כהדגשה לרעיון "התגובה הבלתי מידתית", שלטענת הכותב מאפיינת את ישראל), פורסם כמה ימים לאחר יום השנה השני למתקפת ה-7 באוקטובר.
פרופ' קאסם תיאר בו את פעולות ישראל כתגובה קולקטיבית שמטרתה השפלה, וכתב כי היא נועדה "להשיב את הכבוד האבוד באמצעות נקמה". הוא טען שהרטוריקה הישראלית מבקשת לשלול מהפלסטינים אנושיות, וציין כי "כמו שבאירופה של שנות ה־40 השתמשו בכינויי גנאי כדי להצדיק טבח בעמים אחרים, כך משתמשים כיום באותם מנגנונים כדי להצדיק השמדה". לדבריו, גם כלי תקשורת מערביים משתפים פעולה עם השיח הזה כשהם ממסגרים את פעולות ישראל כ"הגנה עצמית" ומתעלמים, לדבריו, מ"סבלו של עם שלם הנמצא תחת מצור".
האיור השנוי במחלוקת סופק על ידי פרופ׳ קאסם עצמו יחד עם המאמר ובעיתון הבהירו כי לא יצרו אותו בעצמם. רק לאחר גל הביקורת הוחלט להסירו.
פרופ’ ויליאם ג’ייקובסון מהפקולטה למשפטים בקורנל אמר כי מדובר ב"הנורמליזציה של היפוך השואה" וכי השיבוץ של סמל ה-SS הנאצי בתוך מגן דוד מגואל בדם "משדר מסר שיהודים הם הנאצים החדשים". לדבריו, האיור כלל לא מתייחס למדיניות ישראל או לעימות בעזה, אלא מציג אמירה כללית כלפי יהודים.
פרופ׳ ג’ייקובסון טען כי עצם ההחלטה של מערכת העיתון לפרסם את הציור מלמדת על "תרבות קמפוס רעילה", שבה אנטישמיות מתוארת כ"ביקורת לגיטימית".
לאחר דיון פנימי, העורכת הראשית של העיתון הודיעה כי האיור הוסר וכי המאמר פורסם מחדש בלעדיו. היא הסבירה כי "הדימוי עלול היה לגרום נזק רגשי לקוראים, בהתחשב בהקשר ההיסטורי של סמל ה-SS". עם זאת, בעיתון פורסם טור נוסף מטעם המערכת, שבו הגנו על פרופ’ קאסם וטענו כי הוא לא השווה בין מדינת ישראל לגרמניה הנאצית, אלא ניסה לבקר את השפה שבה מתוארת המלחמה. עם זאת, בעיתון ציינו שהדברים מייצגים את עמדתו האישית בלבד ולא את עמדת המערכת.
פרופ' קאסם עצמו מסר כי הוא "עצוב מאוד" מהאופן שבו האיור הובן, והוסיף כי "לא הייתה כל כוונה אנטישמית" ביצירתו. לדבריו, “למדתי מהחוויה הזו”.
עיתון הסטודנטים נוסד בשנת 1880 ופועל ללא קשר מוסדי או תקציבי לאוניברסיטת קורנל. מערכת העיתון, שממוקמת בבניין סמוך לקמפוס באיתקה, מנוהלת וממומנת בידי סטודנטים, מפרסום ותרומות בוגרים. בין בוגריו נמנים זוכי פוליצר, עיתונאים וסופרים בולטים, בהם אלוין ברוקס וייט ("הרשת של שרלוט") ורות ביידר גינסבורג, לימים שופטת בית המשפט העליון היהודייה הראשונה, שפרסמה מכתב למערכת העיתון בשנת 1953.
קורנל התמודדה באחרונה עם מקרה נוסף שעורר הדים, לאחר שהשעתה את פרופ’ אריק צ'ייפיץ, מרצה המזוהה עם עמדות אנטי ישראליות, שניסה למנוע מסטודנט ישראלי להשתתף בקורס שהעביר על עזה.
צ'ייפיץ, שהגן בעבר על חמאס ותיאר את ישראל כ"מדינת טרוריסטית", הודיע לסטודנט אורן רנרד כי אינו רשאי להשתתף בקורסו כי פעל "בהתגרות מכוונת" כלפי סטודנטים אחרים. האוניברסיטה פתחה בחקירה משמעתית שקבעה כי המרצה הפר את חוקי הזכויות האזרחיות הפדרליים והוא נאלץ לפרוש לגמלאות.
