בחודש שעבר רה"מ קבע חמישה "תנאי סף" לסיום המלחמה, שבבסיסם: כניעה מוחלטת של חמאס. בפועל, הארגון לא פורק מנשקו ועזה לא פורזה. עיון במסמכי העסקה מעלה את השאלה: אם התנאים חיוניים – מדוע נתניהו ויתר עליהם? גורם בקהילת המודיעין: "מוכרים את ההסכם כהצלחה – יש פה פשרות עמוקות מאוד"
"לפני שבוע כינסתי את הקבינט וקבענו חמישה עקרונות לסיום המלחמה", אמר ראש הממשלה נתניהו למצלמה באולפן הכחלחל באמצע אוגוסט 2025, והרים את ידו והזיז אותה קדימה לכיוון המצלמה פעמיים, כדי להדגיש חמש אצבעות כמו חמשת העקרונות.
משם הוא המשיך והלך למסך הטלוויזיה שהוא הקיר שמאחוריו במסלול והתייצב במקום המושלם מבחינת המצלמות, מסלול שנראה שתרגל פעמים רבות. זאת הייתה הפעם הרביעית באותו שבוע מאז אותה ישיבת קבינט שנתניהו חזר על הדברים, לא כולל הודעות דוברים, שופרות וכל המערך האדיר המשרת אותו. שלושה ימים קודם, בזווית צילום קצת שונה, הוא אמר ש"הקבינט קיבל החלטה דרמטית להכרעת החמאס". אחרי מרכבות גדעון הראשון, "הקבינט הנחה את צה"ל לעבור לשלב ההכרעה".
נדמה כי נתניהו לא חסך במאמץ כדי לשכנע ולומר שהוא מתכוון ברצינות לכבוש את עזה, וקבע חמישה תנאים, אותם הגדיר כדרישת סף להסכם כולל. בנאום קודם היו שישה, אבל נתניהו ויתר על הטרנספר מרצון. גם כך, מה שנתניהו דרש היה בעצם כניעה מוחלטת של חמאס. גורמי המקצוע הטילו ספק גדול בהיתכנות שמשהו כזה אכן יתרחש. האפשרות השנייה הייתה להתקדם לתוך העיר עזה, על כל המשתמע מכך.
אבל אם כל הטוב הזה נכון, ונתניהו יצר את הדרך ואת התוצאה, שהוא רואה בה את "אחד ההישגים העצומים שלנו במלחמת התקומה", איך קרה שארבעה מתוך חמשת התנאים שהוא עצמו קבע לא הושגו? חמאס לא פורק מנשקו, הרצועה לא פורזה, לישראל אין שליטה ביטחונית מלאה בכל הרצועה ואין שום הבטחה כי יוקם "ממשל אזרחי חלופי שאיננו חמאס ואיננו הרשות הפלסטינית"(למעשה, יש רעיון מרכזי עקרוני שהרשות תהיה גם תהיה).
ואם נתניהו קורא לאותם עקרונות הניצחון המוחלט, אז מה ההגדרה שלו למצבנו כשרובם המוחלט לא הושגו?
