מכתב הסופרים נגד ה'ניו יורק טיימס': "לא נשתף פעולה עד לתיקון העוול"
הסופרים הצהירו כי יימנעו משיתוף פעולה עם מדור הדעות של העיתון "עד שמדור הדעות יקבל אחריות על הסיקור המוטה שלו ויתחייב לדיווח אתי ואמיתי על המלחמה של ארה"ב וישראל נגד עזה".
קבוצה זו, המכנה את עצמה "כותבים עם מצפון" ("Writers with Conscience"), מונה אישים בולטים רבים, בהם רימה חסן, רשידה טלאיב, כאווה אכבר, סאלי רוני, טארק באקוני, וייט טאן נגויין, גרטה טונברי, אליה סולימאן, פלסטיא אל-עקאד, האנה עין-ביינדר, אנדריאס מאלם, איזבלה חמאד, מוחמד אל-כורד, רופי קאור, ג'יה טולנטינו, אלנה חדיד, צ'יינה מייוויל, ע'סאן אבו-סטה ורבים אחרים. גם ג'וני דיאמונד ודן שיהאן מהמגזין "Literary Hub" חתומים על התחייבות קולקטיבית זו.
כ-150 סופרים שפרסמו בעבר ב'ניו יורק טיימס' חתמו על ההתחייבות, ואליהם הצטרפו קבוצות סולידריות פלסטיניות שונות, כגון "כותבים נגד מלחמה בעזה" (WAWOG), "תנועת הנוער הפלסטיני" (PYM) ו"הקולקטיב הפמיניסטי הפלסטיני" (PFC), שהביעו תמיכה במהלך.
ההתחייבות מגנה את ה'ניו יורק טיימס' על "הפיכתו במשך עשורים לשופר של ישראל" ועל "דעות קדומות אנטי-ערביות ואנטי-פלסטיניות", ומציגה שלוש דרישות ברורות:
1. עריכת העיתון תבצע סקירה מקיפה של ההטיה האנטי-פלסטינית ותגבש סטנדרטים חדשים לסיקור החדשותי של פלסטין.
2. העיתון ימשוך את הכתבה "זעקות אילמות" ("Screams Without Silence"), אשר הוכחה שוב ושוב כבלתי מדויקת ומפוברקת.
3. מערכת העיתון תדרוש להטיל אמברגו על משלוחי נשק מארה"ב לישראל.
בהצהרה מפורטת יותר מטעם הקבוצה, מודגש כי ההטיה של התקשורת המערבית יכולה להיות קטלנית עבור הפלסטינים. הטקסט נפתח בציטוט מהעיתונאי הפלסטיני, חוסאם שבאת, שכתב:
"השפה הופכת רצח עם למוצדק. אחת הסיבות לכך שאנו עדיין מופצצים אחרי 243 ימים היא ה'ניו יורק טיימס' ורוב כלי התקשורת המערביים." שבאת נרצח על ידי כוחות ישראליים חודשים ספורים לאחר שכתב משפט זה.
הסולידריות של סופרים וקהילת עלית מכל העולם עם העם הפלסטיני המדוכא מעידה יותר מכל על אובדן הבסיס החברתי של ישראל ושותפיה ברמה הגלובלית. בנוסף, המשך התמיכה מדגיש את ניצחונה של עזה ב"מלחמת הנרטיבים" ניצחון שלא הושג בקלות.
חלק מההצהרה מציין: "רק על ידי סירוב לעבוד עבור מוסד זה, אנו יכולים להציב אתגר אמיתי לכוח ההגמוני שה'ניו יורק טיימס' מנצל במשך שנים כדי לנקות את השקרים של ארה"ב וישראל."
הם הדגישו כי דרישותיהם "אינן בלתי אפשריות ואינן בלתי הגיוניות". הכותבים הזכירו כי העיתון שינה את מדריך הסגנון שלו במהלך משבר האיידס בשנות ה-80, והתנצל על פרסום דיווחים שגויים לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.
במכתב נכתב: "אף עיתון בארה"ב אינו משפיע כמו ה'ניו יורק טיימס'. עורכים ומפיקי חדשות ברחבי המערב קובעים את קו החדשות שלהם על סמך סיקור העיתון, והוא נחשב באופן נרחב כ'עיתון הרישום' בארצות הברית."
החותמים הוסיפו: "מאז תחילת מלחמת רצח העם של ישראל נגד עזה, ה'ניו יורק טיימס' ממשיך במסורת ארוכת השנים שלו לשמש שופר לממשלת ולצבא ישראל, תוך עיוות, הצדקה ואף הכחשה גלויה של פשעי המלחמה של הכיבוש."
ההצהרה מסכמת:
"חובתנו להיות אחראים כלפי הכותבים והעיתונאים הפלסטינים, ולסרב להתחבר ל'ניו יורק טיימס', כדי שהעיתון יצטרך לתת דין וחשבון על כישלונותיו ולעולם לא יספק שוב לגיטימציה לטבח, עינויים ועקירה."
התמיכה בעזה בקרב קהילת הכותבים המערבית נמשכת בזמן שחלק מהאישים מחו בחודשים האחרונים על חרם וצנזורה של פעילותם החברתית על ידי ממשלות מערביות. כותבים אלה, בשיחות עם ה"גרדיאן", ציינו כי בחודשים האחרונים הם נתקלו בהגבלות חמורות ובביטול אירועי תרבות מסיבות לא הגיוניות, בעקבות פרסום פוסט תמיכה בעם בעזה ברשתות החברתיות או כתיבת יצירה בנושא.
