אין זה סוד שבמשך העשור שקדם ל-7 באוקטובר ניתן היה להגדיר את מדיניות ישראל כלפי חמאס כ"כסף תמורת שקט". בהקשר הזה עיקר תשומת הלב הופנתה למאות המיליונים שהעבירה קטאר באישור ישראל לרצועה מדי חודש, אך נתונים חדשים שהגיעו לידי N12 חושפים שגם ישראל עצמה ניהלה קשרי מסחר ענפים עם עזה, והכניסה לרצועה יותר ממיליון משאיות שסייעו לחמאס להתעצם, לשלוט ולבנות את תשתיות שלו.
לפי הנתונים שהגיעו לידי N12 ממשרד הביטחון באמצעות בקשת חופש מידע שהוגשה יחד עם התנועה לחופש המידע, מ-2015 ועד 2023 נכנסו לרצועת עזה בממוצע כ-117 אלף משאיות סחורה מדי שנה. המשאיות הכילו מגוון רחב של סחורות, ממזון וציוד רפואי, דרך בעלי חיים וציוד תקשורת, ועד דלק גז.
חלק מהסחורה שנכנסה שימשה את חמאס לבניית תשתיות צבאיות, ובייחוד את מערך המנהרות התת-קרקעיות העצום שלו. לאורך 9 השנים שלפני המלחמה נכנסו כ-90 אלף משאיות של מלט, 21 אלף משאיות של ברזל, 11 אלף משאיות של ציוד תשתיות ובעיקר – 382 אלף משאיות של אגרגטים (סוג של חצץ שמשמש לבנייה), וכשליש מהמשאיות שהגיעו מישראל לעזה הכילו את החומר.
"השלטון של חמאס התחזק בעקבות הקשרים הכלכליים עם ישראל", אומר ל-N12 יצחק גל, מומחה לכלכלת המזרח התיכון ממרכז דיין. "חמאס ידע להרוויח מכל דבר שנכנס לרצועה. כשהיה יבוא מהארץ – חמאס הציב מחסום קילומטר מהכניסה לרצועה וכל טון שנכנס חמאס לקח את הנתח שלו. ישראל ייצאה לרצועה כמעט הכול, למעט דברים אחרים שהיה יתרון יחסי ליבוא ממצרים. כל השאר הגיע או מישראל או דרכה – מזון, ירקות, חומרי בנייה – כל דבר שהיה מותר להכניס לעזה".
לפי גל, החומרים שנכנסו מישראל הגיעו בוודאות לידי חמאס. "לחמאס היו לא מעט דרכים לקחת את מה שהוא צריך. מאיפה כל חומרי הבנייה שבנו את כל המנהרות האלה? לא ייצרו את זה בעזה. אף אחד לא מצא מפעל מלט בעזה. חומרי בנייה נכנסו בהיקף גדול מאוד מישראל וממצרים, והייתה לחמאס עדיפות ראשונה".
יוחנן צורף, מומחה לענייני פלסטינים וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מוסיף שלמרות התפיסה שהיה מצור על רצועת עזה בשנים שלפני המלחמה, המציאות הייתה שונה. "ישראל הטילה מצור ביטחוני על רצועת עזה, אבל מבחינה כלכלית היא אפשרה כניסה של סחורות וציוד שנדרשו לספק את כל הצרכים של עזה וכדי למנוע בעיות הומניטריות", הוא מסביר.
צורף הדגיש ש"כמעט שלא היו מגבלות על הסחורות שנכנסו לתוך רצועת עזה". כמו כן, הוא הוסיף שבשל היחסים הכלכליים המיוחדים בין ישראל לעזה, "התלות של עזה בנו הייתה כמעט מוחלטת".
הנתונים ממחישים את מדיניות רכישת השקט שבה נהגה ישראל, ואפשרה לחמאס להתעצם במשך שנים ארוכות. עוד ב-2019 האשים בני גנץ ש"שקט תמורת כסף – זה הדיל של נתניהו עם חמאס", וגם בתחקיר השב"כ שפורסם לאחר 7 באוקטובר, סימנו בארגון את מדיניות השקט וההתעצמות הכלכלית של חמאס כגורם מרכזי לבניית כוחו לפני מתקפת 7 באוקטובר.
אל מול הסחורות שנכנסו מהארץ לעזה ואפשרו לחמאס להתעצם, הנתונים שהגיעו לידי N12 מספרים גם סיפור פחות מוכר על היחסים הכלכליים בין הישראל לעזה – ועל הסחורה שנכנסה מהרצועה אל תוך ישראל.
אם בשנת 2015 נכנסו ארצה כ-3,300 משאיות עם סחורות שמקורן בעזה – אז המספר הזה הכפיל ושילש את עצמו עם הזמן – ובשנת 2022, שנה לפני פרוץ המלחמה, נכנסו לישראל כ-9,400 משאיות עם סחורות מעזה. גם בשנת 2023, עד 7 באוקטובר, נכנסו לישראל כ-6,000 משאיות עם סחורות מעזה.
