במרץ, קיוותה ישראל כי אסטרטגיה חדשה של כיבוש שטחים בעזה תגרום לחמאס לחץ יותר מאשר "רק" לאחר שהביס את 24 גדודיו באסטרטגיית "חדירה ונסיגה" בה השתמש במהלך המלחמה עד לאותה נקודה.
כמו כן, קיוותה ישראל כי יותר ממנהיגי חמאס הבכירים שעדיין לא מתו – לא רבים נותרו – ירצו לחיות יותר מקודמיהם, כפי שקרה עם חיזבאללה.
זה לא עבד ככה, ואותן בעיות שישראל נתקלה בהן מאז מרץ צפויות להטריד את הפלישה האחרונה לעיר עזה, שהחלה בשבוע שעבר.
התברר שגם לאחר שישראל החלה להשתלט על חלק ניכר משטח עזה – מה שסרס את חמאס במובנים רבים עד כדי כך שרצה להציג את עצמו כשולט ברצועה – מנהיגי חמאס ידעו שכל עוד ישראל לא תסכן את 20 החטופים החיים, הם שמרו על כוחם.
במילים אחרות, אובדן שטחים אכן פגע במידה מסוימת בשליטתם הפוליטית על תושבי עזה, אך זה לא היה מכריע. רק החזקת החטופים הייתה מכרעת. לכן, חמאס יכול היה לדבוק באותן דרישות בנוגע לתנאים לסיום המלחמה ללא קשר לאובדן השטח שלו.
בינתיים, נראה כי למנהיגיו המעטים שנותרו, ולכל מנהיג צעיר חדש שהיו בעבר בהנהלת הביניים, עדיין לא אכפת למות כל עוד "הסיבה" ממשיכה לחיות והם שומרים על החטופים.
אם ישראל קיוותה שהתמונה המחרידה של פיצוץ כמה בניינים ענקיים בעיר עזה תביא את חמאס לעצמו ותבין שזהו מאבק שהוא לא יכול לנצח בו, שבועות חלפו מאז שהחל ללא שינוי בעמדת חמאס.
אם חמאס לא היה מוכן לוותר על הכוח של החטופים שלו כדי להימנע מאובדן שלושה בניינים או שישה בניינים, מדוע לוותר על הכוח הזה עבור עשרות בניינים?
גם חמאס לחוץ מאוד מהאוכלוסייה האזרחית בעזה שנאלצת לצאת מעזה.
היא מודאגת מכך שהיא תצטרך לעבוד קשה יותר כדי לשמור על האוכלוסייה בקו אחד ומההאשמה באובדן האחרון של אחד החלקים הבודדים שנותרו בעזה לפני המלחמה שעדיין עומדים.
אבל חמאס הצליח בכך שוב ושוב.
בסופו של דבר, כדי לשמור על השליטה ברצועה, היא לא צריכה לשמור על אוכלוסיית עזה מרוצה; היא רק צריכה לשמור על מספיק כלי נשק כדי לשמור עליהם מפוחדים מכדי להתקומם ולהפיל אותה.
זה עוזר שכ-700,000 מתוך שני מיליון תושבי עזה קשורים מאוד מבחינה אידיאולוגית לחמאס, גם אם רק חלק קטן מהם משתתף בלחימה.
ייתכן שתהיה נקודת לחץ נוספת מהפלישה לעזה.
צה"ל יוכל סוף סוף לאתר את 2,000-2,500 לוחמי חמאס הקשים הנותרים ואולי חלק מהקבוצה הגדולה יותר של לוחמי חמאס פחות מחויבים של חמאס ולהרוג או לעצור אותם.
אבל זה לא סביר שיקרה, משום שצה"ל לא בודק את תושבי עזה כשהם נמלטים מעזה.
עם כ-500,000 עזתים שעזבו במהלך השבועיים האחרונים, רוב לוחמי חמאס כנראה כבר נמלטו.
על בסיס יומי, צה"ל מספק עדכונים מפורטים בעיר עזה.
אבל אם מסוף 2023 ועד קיץ 2024 עדכונים כאלה יכלו לדבר על הריגת מאות או עשרות לוחמי חמאס ביום אחד, הרי שבמשך כל שנת 2025, ההודעות של צה"ל מדברות לעתים קרובות על הריגת כמה כוחות בכל פעם או תפיסת מצבורי נשק מבלי אפילו להרוג כוחות חמאס.
זה לא באמת הולך להשמיד או להביס עוד יותר את הכוחות הנותרים של חמאס, שהחליטו לפני יותר משנה לחכות לזמנם על ידי הסתתרות ויציאה החוצה רק כאשר זה היה בטוח – כאשר כוחות צה"ל לוקחים הפסקה – לבצע לוחמת גרילה.
במשך זמן מה, נראה היה ברור שניתן לשחרר את החטופים באמצעות עסקה, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את החזרתם של 10 החטופים להפסקה של 60 יום במלחמה בחודש שעבר. או שצה"ל יכול לשלוח כוחות מיוחדים לכל מוקדי חטופים הידועים בו זמנית ולקוות לכמה חילוצים מוצלחים, אך היו מוכנים לגרוע מכל.
נראה שאלו שתי הדרכים לסיים את המבוי הסתום בין החטופים. אם ישראל לא תהיה מוכנה לבחור באחת משתי האפשרויות הללו, חמאס ישמור על כוחו כחטופים.
במונחים של ניצחון על חמאס, ישראל יכולה לבצע בדיקה קפדנית ועיבוד של כל האוכלוסייה האזרחית במאמץ לרחרח את הלוחמים הנותרים של חמאס, או שהיא יכולה לסיים את המלחמה אך לשמור על מספיק חיילים הפושטים באופן קבוע על עזה במשך שנים כדי לנסות לחסל את התמיכה הצבאית של חמאס לאורך זמן.
אף אחת מהן אינה מובטחת לעבוד, ושתיהן קשות ביותר ליישום.
בהיעדר אסטרטגיות כאלה, ישראל לא צפויה להשיג את יעדיה האסטרטגיים רק על ידי כיבוש העיר עזה.
