נתניהו, בנאומו ב-12 באוגוסט בפני אזרחי איראן, דיבר על ניהול מקצועי של מקורות המים והתעשיות המודרניות להתפלת מים בישראל, בעוד שביבי כדי לספק את צורכי המים של ישראל, בניגוד להתחייבויות הבינלאומיות וההסכמות עם שכנותיה, פועל לכיבוש מקורות המים של המדינות הסמוכות — פתרון זמני הכרוך בעלויות ביטחוניות כבדות לישראל.
ההיסטוריה מראה שהציונים, כבר מההתחלה, שאפו להשתלט על מקורות המים של המדינות השכנות לפלסטין. חיים ויצמן, הנשיא הראשון של ישראל, דרש בוועידת השלום בפריז בשנת 1919 שהגבולות של ישראל יכללו את מקורות נהר הירדן (הר חרמון) ואת אזור הנהר הליטני בלבנון.
נפילת בשאר אסד בסופו של דבר הביאה את נתניהו למקורות המים של סוריה.
לאחר הנפילה הדרמטית של ממשלת בשאר אסד בדמשק בחודש שעבר, תל אביב פתחה במתקפה צבאית התקפית וחסרת תקדים על סוריה עם מטרות אסטרטגיות רבות.
הכוחות הכובשים של ישראל השתלטו על סכר קוניטרה והאזור הסמוך לו. הסכר הזה, הממוקם רק כמה מאות מטרים ממזרח לקוניטרה וכ-50 קילומטרים מדרום-מערב לבירת סוריה, נמצא באזור חיץ שנוצר ב-1979 ברמת הגולן.
מאגר מים חיוני זה סיפק במשך שנים לא רק את מחוז קוניטרה, שבו נמצאת רמת הגולן הכבושה, אלא גם את האזור הרחב והצחיח של דרום סוריה.
עם כיבוש סכר קוניטרה, הסכר החשוב ביותר בדרום סוריה, מומחים אומרים שכ-40% ממקורות המים של סוריה נמצאים כעת תחת שליטה בלתי חוקית של משטר ישראל.
בנוסף לסכר העפר באורך 3.5 קילומטרים בקוניטרה שבאזור החיץ של האו״ם, נכבשו גם 9 סכרים נוספים מחוץ לאזור זה, כולם במחוזות קוניטרה ודרעא בסוריה.
בנוסף לסוריה, ביבי חיפש גם את נהר הליטני בלבנון, אך נכשל מספר פעמים בהשגתו.
לדבריה של מונה דאג'אני, חוקרת בבית הספר לכלכלה של לונדון בתחום האקולוגיה הפוליטית הביקורתית: "ישראל מאז 1960 ממצבת את השליטה המימית שלה במקורות המים האזוריים, ומספקת מים לישובים הכבושים שלה באמצעות כיבוש בלתי חוקי של קרקעות."
היא מדגישה שישראל משפיעה גם על מקורות מים חוצי גבול ללא כיבוש ישיר באמצעות שיטת "שליטה מרחוק", כמו במקרה של נהר חסבאני הזורם מדרום לבנון לגולן הכבוש ולישראל, שם ישראל אינה מאפשרת שום פיתוח או הסתעפות של הנהר.
במקביל, משטר ישראל הכריז פעמים רבות שחיזבאללה צריך לסגת מאחורי נהר הליטני ולהעביר את מקור המים החשוב הזה לידי ישראל, אך הצבא הישראלי נכשל מספר פעמים במתקפות קרקע בלבנון וספג נזקים ביטחוניים רבים.
ישראל אינה מקיימת גם את ההסכם המימי עם השכנה הידידותית שלה, ירדן.
לפי ההסכם מ-1994, ישראל הייתה צריכה לספק 50 מיליון מ"ק מים נקיים לשנה לירדן, אך בפועל קיימה רק חצי מההתחייבות. כתוצאה מכך, זרם נהר הירדן ירד מכ-1.3 מיליארד מ"ק בשנים האחרונות לפחות מ-200 מיליון מ"ק, וים המלח חווה ירידה שנתית של כ-1 מטר וצפוי להתייבש לחלוטין עד שנת 2100.
מקרים אלה מראים שישראל, הטוענת לספק מים לאיראן, עצמה, כדי לשמור על מאגרי המים של היישובים שלה, בניגוד להתחייבויות הבינלאומיות והסכמים דו-צדדיים עם שכנותיה, פועלת לכיבוש צבאי של שטחי סוריה, לבנון וירדן ולהשתלטות על מקורות המים שלהן, בתקווה לספק לעצמה מים לתקופה מסוימת.
