יחסי רוסיה ונאט"ו כוננו בראשית שנות ה-90. הצדדים חתמו בשנת 1997 על חוק היסוד המכונן של מועצת נאט"ו-רוסיה, שעל פיו מוסקבה ונאט"ו לא ראו זו את זו כאויבות ויצרו מנגנון התייעצות. לבסוף, מועצת נאט"ו-רוסיה הוקמה בשנת 2002. רוסיה ונאט"ו שיתפו פעולה עד שנת 2014 בנושאים כגון לחימה בטרור, סחר בסמים ופיראטיות, אך בעקבות מלחמת אוקראינה, נאט"ו השעתה את שיתוף הפעולה שלה עם רוסיה.
קודם לכן, השיחות בין הצדדים במסגרת מועצת נאט"ו-רוסיה הופסקו בשנת 2019, ובשנת 2021 רוסיה השעתה את פעילות נציגותה הקבועה בנאט"ו בבריסל וסגרה את פעילות משרדי נאט"ו במוסקבה.
תהליך העימות ההולך וגובר בין רוסיה לנאט"ו מקבל משמעות לאור פעולותיו של ארגון צבאי מערבי זה כלפי מוסקבה. נאט"ו, לאחר קריסת ברית המועצות ופירוק ברית ורשה, אימץ מדיניות של התרחבות מזרחה, במסגרת הגדרה חדשה של משימתו ותחומו הגיאוגרפי. תהליך התרחבות נאט"ו מזרחה החל בשנת 1995 והושלם בשנים 1999 ו-2004 עם הצטרפות רוב מדינות מזרח אירופה ואזור הים הבלטי. צפון מקדוניה הייתה המדינה האחרונה שהצטרפה לנאט"ו. נאט"ו גם עשה מאמצים נרחבים לצירוף מדינות חבר העמים (CIS), במיוחד גאורגיה ואוקראינה. פעולה זו נתפסה בעיני רוסיה כאיום ישיר על ביטחונה הלאומי, ובסופו של דבר הובילה למלחמת רוסיה-גאורגיה בשנת 2008 ולמלחמת רוסיה-אוקראינה משנת 2022 ועד היום. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ייחס את הסיבה לפרוץ המלחמה באוקראינה לצד המערבי, אשר תמיד ניסה, תוך התעלמות מחששותיה הביטחוניים של מוסקבה, לצרף את אוקראינה לנאט"ו.
נאט"ו, בתגובה להתפתחויות באוקראינה ובטענה לאיום קיומי מצד מוסקבה על המדינות האירופיות החברות בארגון הצבאי מאז 2014, הגביר את נוכחותו הצבאית ליד גבולות רוסיה והרחיב את תרגילייו הצבאיים. בד בבד, נאט"ו חיזק את נוכחותו הצבאית באגפו המזרחי וסיפק סיוע צבאי נרחב לאוקראינה.
בהתנגשות המילולית האחרונה בין רוסיה לנאט"ו, אמר דמיטרי מדבדב, סגן יו"ר מועצת הביטחון של רוסיה, כי ברית ההגנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו) היא אויבת של מוסקבה, והזהיר כי אם האויב לא ייכנע, הוא יושמד. גם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הדגיש ביום שלישי בערב כי למדינתו אין כוונה לצאת למלחמה נגד אירופה. הוא הוסיף: ״איננו רוצים להילחם באירופה, אמרתי זאת מאה פעמים. אך אם אירופה תרצה לפתע לפתוח במלחמה, אנחנו מוכנים למצב כזה כבר עכשיו.״
אזהרה חמורה מצד בכירים רוסים למדינות אירופה נתקלה בתגובה חריפה מצד נאט"ו. בהקשר זה, בכיר בנאט"ו טען כי צבא רוסיה ככל הנראה אינו מסוגל להתמודד צבאית עם מדינות אירופה. הבכיר בנאט"ו, ששמו לא פורסם, אמר: "פוטין יודע שנאט"ו, בנושא הגנה על בעלות בריתה, מאוחדת יותר מאי פעם." הוא טען כי "הברית לא תשב בחיבוק ידיים במקרה של תקיפה על אדמת אחת מחברותיה, ולרוסיה אין את היכולת להתמודד עם נאט"ו כולה."
עם הסלמת המלחמה המילולית בין רוסיה לנאט"ו, ניתן לראות כעת את פירוק מועצת נאט"ו-רוסיה כנקודת מפנה ביחסים המתוחים בין מוסקבה למערב. מועצה זו, שהוקמה בשנת 2002 במטרה ליצור מנגנון לדיאלוג, בניית אמון ושיתוף פעולה בתחומי ביטחון, בפועל לא הצליחה לעמוד בציפיות הראשוניות. חילוקי דעות מהותיים סביב התרחבות נאט"ו מזרחה, וכן משברי אוקראינה וגאורגיה, רוקנו בהדרגה מוסד זה מתפקודו האמיתי. כעת, עם פירוקה הרשמי, השאלה המרכזית היא האם העולם נכנס לשלב חדש של עימות מבני בין רוסיה למערב?
מצד אחד, מהלך זה נחשב לסימן לקריסת הערוץ הרשמי האחרון לדיאלוג בין שני הצדדים. במצב שבו מלחמת אוקראינה עדיין נמשכת ונאט"ו מחזקת באופן חסר תקדים את נוכחותה הצבאית במזרח אירופה, ביטול מנגנון כזה עלול להוביל להגברת אי-ההבנות ולהפחתת היכולת לנהל משברים. היעדר דיאלוג ממוסד מעלה את הסיכון לטעויות חישוב צבאיות ומגביר את הסבירות לעימותים ישירים. מאידך, רוסיה מצידה, תוך הדגשת עצמאותה האסטרטגית והתקרבותה לסין ולמעצמות לא-מערביות אחרות, הראתה כי אין לה עניין רב בשמירה על מסגרות משותפות עם נאט"ו.
עם זאת, יש לציין כי פירוק מועצת נאט"ו-רוסיה אינו מהווה התחלה של מצב חדש לחלוטין, אלא ייצוב של תהליך שנמשך כבר שנים. היחסים בין רוסיה למערב, מאז משבר אוקראינה ב-2014, נכנסו למעשה לשלב של עימות גלוי, ושיתופי הפעולה הביטחוניים כמעט הופסקו. מועצה זו בשנים האחרונות הייתה בעלת אופי סמלי יותר מאשר תפקודי ממשי. לכן, את פירוקה ניתן לראות כהפיכה לרשמית של פער שהתקיים כבר קודם לכן. במובן זה, לא החל שלב חדש, אלא המצב הקיים התייצב והפך לממוסד. התפתחות זו מצביעה על כך שהיחסים בין מוסקבה למערב לא רק שלא ישתפרו בטווח הקצר, אלא נכנסו למסלול של עימות ארוך טווח; עימות שיותר מאי פעם דורש ניהול מושכל כדי למנוע משברים בלתי נשלטים.
