בהודאה מהותית המאותתת על שינוי דרמטי בהערכות הצבאיות העולמיות, דוח אחרון של הוול סטריט ג'ורנל מאשר כי צבאות ברחבי העולם, כולל במדינות מערביות, פועלים כעת באופן פעיל להעתיק את הרחפן המתקדם של איראן.
על פי הדוח, חברות בארצות הברית, סין, צרפת ובריטניה מעורבות במרוץ מקיף לפיתוח רחפנים חמושים המגולפים ישירות על הדגם האיראני המקורי.
הקונגלומרטים הצבאיים-תעשייתיים המערביים, שבעבר שלטו בשוק הנשק העולמי, פונים כעת לנשק מועתק זול ובעל טווח ארוך, ודגמים הדומים באופן בולט לשאהאד נצפו בין הפרוטוטיפים שהוצגו באירוע של משרד ההגנה האמריקאי בקיץ שעבר.
יצרני נשק כגון Specterworks עם הרחפן LUCAS שלהם, ו-Griffon Aerospace עם ה-Arrowhead, מדגישים עובדה מרכזית: כלי נשק שתוכנן באיראן הגדיר למעשה מחדש את פרמטרי הלחימה המודרנית.
השאהאד והעותקים הרבים שלו נפוצים עד כדי כך שחברות מוכרות אף משווקות כלי אימון ו"טייסי־מטרה" המדמים את תחמושת איראן הודה מרומז לעליונות הדגם האיראני ולצורך להסתגל ל"מציאות חדשה" שנוצרת על-ידי גאונות התעופה של טהראן.
ההערכה המחודשת הזאת בקרב מתכנני צבא ארה״ב מבטאת הסטה מובהקת מהרשמים של שנים של הכחשה, זלזול והשפלה של הטכנולוגיה הצבאית האיראנית על-ידי המערב.
עבור יותר מעשור, כלי התקשורת והמומחים הצבאיים במערב דחו וסתרו בעקביות את היכולות של נשק איראני, ואף לעתים עקצו מערכות חדשות כפרופאגנדה או חיקויים גסיים.
בנובמבר 2012, כתב האטלנטיק לעג בצורה בוטה לדיווחים האיראניים על רחפן בעל יכולת המראה ונחיתה אנכית, ותקשורת אחרת האשימה את טהראן בשימוש בתמונות שעברו פוטושופ מאוניברסיטה יפנית כדי להטעות את העולם.
הנרטיב שהוחל גם לפלטפורמות אחרות כמו רחפני קאראר וכחאר-313 הפחית מהערכת היכולת של איראן לחדש באופן מקומי טעות חישוב אסטרטגית יקרה.
המעבר של השאהאד ממושא ללעג בבירות המערביות להצגת אבטיפוס של כלי נשק עתידיים אמריקאים מעיד על קידמה טכנולוגית שקטה ובהדרגה שהושגה למרות סנקציות בינלאומיות בלתי־חוקיות ומשיתות.
מה אמר טראמפ במאי על שאהד-136?
הכשר האמיתי לשינוי הזה הגיע לא רק מדוחות טכניים אלא גם ממקור הפוליטי הבכיר ביותר בארצות הברית.
דונלד טראמפ, נשיא ארה״ב לשעבר, במסגרת ביקורו בקטר במאי 2025, העניק סדרת הכרות פומביות ושיבח בגלוי את הרחפנים האיראנים בשל יעילותם, עלותם הנמוכה והאפקט ההרסני שלהם.
בנאום שהתמקד ביחסי ארה״ב-עולם הערבי ובכוח הצבאי של ארצות הברית, תיאר טראמפ את הרחפנים האיראנים כ"מאוד טובים, מהירים והורגים", והדגיש את תפקידם המרכזי במלחמה באוקראינה.
הוא חשף כי קרא ישירות ליצרני הנשק האמריקאים לאתגר את עצמם לייצר רחפן דומה, אך נמסר לו הצעת מחיר מדהימה של 41 מיליון דולר לדגם מקביל אזכור בולט לעומת עלות הייצור האיראנית של כ-35,000-40,000 דולר.
הפער העצום הזה במחיר הביא את טראמפ לבקר את התעשייה הצבאית-תעשייתית האמריקאית על תמחור מופרז ולדרוש במפורש מארה״ב ללמוד שיטות ייצור חסכוניות מהמודל האיראני.
דבריו, שבאו בליווי תיאור מוחשי של קטלניות "אתה מסתתר מאחורי עץ, רחפן יורד ומקיף אותך באש. אין לך סיכוי" שיקפו הכרה עמוקה בשינוי דפוסי הלחימה ולמעמדה הבולט של איראן בתחום זה.
כיצד שאהד-136 הגדרה מחדש את הלחימה הלא-סימטרית?
שאהד-136, תחמושת נודדת לטווח רחוק, זולה ומשוטטת שיוצרת שינוי בחישובים הטקטיים, הפך למוקד תשומת לב ולהערצה עולמית.
כתוצאה ממדיניות איראן להשתמש בכלי נשק זולים ולא-סימטריים, השאהאד הוא למעשה כטב״ם קמיקזה המיועד לפגיעה מדויקת במטרות בעלות ערך גבוה.
עיצובו הפשוט אך היעיל גוף בעל כנף מדלתא וסילון מדחף שמבוסס על מנוע שהונדס בצורה הפוכה מגרמניה מקנה לו מוטת כנף כ-2.5 מטר ומשקל של כ-200–250 ק"ג.
היכולות המרשימות של שאהד-136 נובעות מתכונות הביצוע העיקריות שלו: מהירות של כ-185–200 קמ״ש וטווח תפעולי מוערך עד 2,500 ק״מ, המאפשרים לכסות מטרות בעומק קווי האויב.
עומס החבלה שלו ראש בולם חזק במשקל 40–50 ק"ג מספיק להרוס או לגרום נזק חמור לתשתיות, מרכזי פיקוד ומאגרים של דלק.
הגאונות האמיתית של המערכת איננה בטכנולוגיה מתקדמת יקרה, אלא בפילוסופיית העיצוב שמדגישה חיסכון ועלויות ייצור נמוכות ובהתאמה לייצור המוני.
המערכת תוכננה במיוחד להנחתות המוניות שם עשרות ואף מאות כלי טיס זעירים משוגרים בו-זמנית כדי להתגבר על מערכות הגנה אוויריות מורכבות ויקרות.
טיל יירוט פטריוט שעשוי לעלות מיליוני דולרים עלול להיות מופנה נגד כטב״ם שעלות ייצורו עשרות אלפי דולרים בלבד, וזו יוצרת חוסר־שוויון כלכלי חמור עבור המגן.
השאהאד, הנורה ממערכי שיגור ניידים פשוטים שכל אחד מהם מכיל חמישה רחפנים, דורש תשתית מינימלית ויכול להיות פרוס בכמויות גדולות ממיקומים מבוזרים.
חתך הרדאר הקטן שלו ונתיב הטיסה בגובה נמוך מקשים על גילוי ויירוט, וכאשר הוא מופעל בלהקות הוא מהווה איום כמעט בלתי־ניתן לשליטה.
עותקים ונגזרות מה השינוי שהם מביאים?
היעילות שהוכחה בשדה הקרב גרמה לגל חיקוי בינלאומי, כשעד כה לפחות שישה מדינות מפתחות עותקים או נגזרות משל עצמן, כאשר כל אחת מתאימה את התכנון האיראני לצרכים האסטרטגיים וליכולות התעשייתיות המקומיות שלה.
רוסיה, שמפעילה את הדגם תחת השם Geran-2 (גרן-2), היא המשתמשת הפעילה והמבוּדקת ביותר.
באמצעות שילוב של ייצור ברישיון והעברת טכנולוגיה מאיראן, הגדילה רוסיה את הייצור במתקנים כמו מפעל אלאבוגה בטטרסטן, ומתכננת להגיע לייצור שנתי של למעלה מ-50,000 יחידות עד 2026.
הסוג הרוסי זהה כמעט שאהד-136 המקורי, עם שינויים מינוריים לאינטגרציה עם GLONASS, והוא שוגר בגלים של מאות הרחפנים בלילה, והווה את עמוד השדרה של יכולות התקיפה לטווח ארוך של רוסיה באוקראינה.
בהתאם לכך, רוסיה פיתחה כבר גרסה משודרגת בשם Geran-3 המבוססת על השאהאד-238 האיראני: דגם זה החליף מנוע בוכנה במנוע טורבוג׳ט מהיר יותר צעד שמטשטש את הגבול בין רחפני קמיקזה זולים לבין טילי-קרוז.
הצבא האמריקאי, שעמד בפני האתגרים של אוקראינה וים סוף, הגיב באמצעות ניסיונות מהנדסיים לשחזר פתרונות דומים.
חברות אמריקאיות כמו Griffon Aerospace פיתחו את ה-MQM-172 Arrowhead העתק דומה שנועד בתחילה ככטב״ם מטרה לאימון נגד איום מסוג השאהאד.
באופן דומה, Specterworks חשפה את ה-LUCAS (מערכת התקפה ללא טייס בעלות נמוכה) רחפן כנף דלתא בעל מפרט דומה ובעלות כ-35,000 דולר, שנועד במפורש לחקות את הדגם האיראני לאימון ולשימוש תוקפני אפשרי.
סין שילבה אלמנטים מעיצוב בשורת התחמושת הנודדת שלה מסדרת CH המיועדת ליצוא ולמשימות נגד ספינות. דגם דומה לכמעט Sunflower-200 עושה שימוש בהמראה אנכית באמצעות פרופלור ללא בוסטר.
מעבר למעצמות הגדולות, התכנון התפשט באופן רחב: פולין אימצה את ה-PLArgonia גרסה מוקטנת בטווח של כ-600 ק״מ ששימשה את אוקראינה במתקפות על תשתיות האנרגיה הרוסיות.
אוקראינה פיתחה גרסה משלה בשם Batyar, בעוד ערב הסעודית הציגה את UnmannedX X-1500 לשוק. ההתקדמות נחשבת גם בהודו, בטורקיה, בצפון קוריאה ובצרפת.
ההתרחבות הגלובלית הזו בולטת את מקומו של שאהד-136 ככוח "דמוקרטיזטיבי" בטכנולוגיה הצבאית היא מאפשרת טווח רחב יותר של שחקנים להחזיק ביכולת תקיפה מרוחקת מהימנה ומאתגרת את שליטת הכוחות האוויריים המסורתיים.
הרחפן האיראני הזה, שנולד מתוך אסטרטגיית עצמאות טכנולוגית, לא רק הוכיח את ערכו בקרב, אלא גם הפך לקריטריון שבו נמדדים כעת מערכות בלתי מאוישות עתידיות.
