בימים האחרונים, מיליציית כוחות התמיכה המהירה, הנהנית מתמיכה נרחבת של איחוד האמירויות, ביצעה פשע רצח עם מזעזע נגד אזרחים חסרי הגנה מאל-פאשר שבסודאן. הדבר הוביל לגל של הלם וזעזוע בתקשורת, בעוד שגופים בינלאומיים רבים שמרו על שתיקה מחרישת אוזניים ביחס לעניין זה.
על פי דיווחים שפורסמו, רצח עם התרחש בעיר אל-פאשר שבסודאן על ידי טרוריסטים הנתמכים בידי איחוד האמירויות, עד כדי כך שלראשונה נראה דם בתצלומי לוויין.
הוצאות להורג ללא משפט, טיהור אתני וחיסול, והפרות מזעזעות של זכויות אדם הם רק חלק מהפשעים הנוראים שמבצעים טרוריסטים שכירי חרב של איחוד האמירויות בעיר אל-פאשר ובצפון כורדופאן שבסודאן. פשעים אלה נמשכים בצל שתיקה חשודה מצד מה שמכונה "הקהילה הבינלאומית".
למרות שלראשי איחוד האמירויות האכזריים יש תפקיד מרכזי במרחץ דמים זה, אין לשכוח שחקן מרכזי נוסף בפשע זה: משטר אשר בעצמו הורשע בקהילה הבינלאומית בביצוע פשעי מלחמה רבים, והוא המשטר הציוני. המשטר הציוני, במסגרת מדיניות החוץ שלו בקרן אפריקה ובמטרה להרחיב את השפעתו באפריקה, מילא תפקיד משמעותי בתמיכה טכנית, מודיעינית ואסטרטגית בכוחות התמיכה המהירה (RSF).
המשטר הציוני וההתפתחויות הפנימיות בסודאן
הציונים, שהתרגלו לשפיכות דמים ופשעים נגד חפים מפשע, אינם בוחלים בשום מאמץ לבצע רצח עם בכל נקודה בעולם למען קידום מטרותיהם, וכעת, לאחר טבח אזרחים בעזה, לבנון, סוריה, תימן ואיראן, הגיע תור סודאן.
כוחות התמיכה המהירה (RSF) תמכו בנורמליזציה של היחסים עם המשטר הציוני, ובעת שפעלו בממשלת סודאן, הסכימו להצטרפות המדינה לתוכנית הסכמי אברהם, אף על פי שלעם הסודאני הייתה התנגדות חריפה לכך. תמיכה זו מיצבה את ה-RSF כ"שותף פוטנציאלי" עבור המשטר הציוני באפריקה.
לכן, ישראל מילאה בשנים האחרונות תפקיד פעיל בהתפתחויות הפנימיות בסודאן ובתמיכה במחבלים של כוחות התגובה המהירה למען רצח וטבח תושבי מדינה זו. באופן כללי, ניתן למנות שלושה גורמים עיקריים לכניסת ישראל להתפתחויות בסודאן:
המיקום הגיאופוליטי של סודאן: מדינה זו שוכנת בסמוך לים סוף ונושאת חשיבות אסטרטגית לשליטה על נתיבי השיט, במיוחד אל מול השפעת כוחות ציר ההתנגדות, ובפרט איראן, עבור המשטר הציוני.
מטרות הציונים: החלשת ציר ההתנגדות (איראן, תימן, ההתנגדות הפלסטינית), הרחבת ההשפעה באפריקה, והקמת בסיסי מודיעין בקרן אפריקה.
עמדותיה האנטי-אסלאמיות של מיליציית RSF: המיליציה מתנגדת להשקפות אסלאמיסטיות ותומכת בנורמליזציה של היחסים עם המשטר הציוני, בעוד שצבא סודאן (SAF) מגלה יותר זיקה למדינות כמו איראן ולקבוצות אסלאמיסטיות.
הציונים, המנסים לגבור על ציר ההתנגדות ולמנוע את זרימת הסיוע להתנגדות הפלסטינית, ראו באירועים הפנימיים בסודאן הזדמנות נוחה והעניקו תמיכה נרחבת לטרוריסטים ולשכירי החרב של כוחות ה-RSF.
כך למשל, מוקדם יותר דיווח אתר "הארץ" הישראלי בכתבה חושפנית בנושא: במאי 2022, משלחת ישראלית חשאית מסרה לחמידתי, מנהיג כוחות התמיכה המהירה (RSF), טכנולוגיות ריגול מתקדמות (כגון מכשירים לחדירה לטלפונים ניידים מבוססי אנדרואיד/iOS, מעקב GPS, יירוט GSM ו-Wi-Fi). ציוד זה הועבר מהאיחוד האירופי באמצעות מטוס הקשור לתוכנית ריגול ישראלית, והגיע לאזור ג'בל מרה בדרפור (הנמצא בשליטת ה-RSF). טכנולוגיות אלו הפכו את ה-RSF למבנה מודיעיני עצמאי מצבא סודאן.
כמו כן, על פי דיווחים שפורסמו, מערכות שיגור רקטות רב-קניות מדגם LAR-160 (מתוצרת ישראל) נצפו בפעולות השטח של ה-RSF, במיוחד באזור אל-פאשר.
המוסד מקיים יחסים קרובים עם הרס"ף ומנהיגו. אתר החדשות הישראלי וואלה דיווח על פגישה שחמדתי קיים עם ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, באבו דאבי. כמו כן, עיתונאי לובי בשם מחמוד אל-מצראתי, קרוב משפחה של חפתר, חשף את קשריו של חפתר עם המשטר הציוני וטען כי הוא נכח בפגישות בין בנו של חפתר (צאדק) לבין קציני מוסד ישראלים. המשטר הציוני היה הגורם הראשון שתמך במרד כוחות התמיכה המהירה בהנהגת חפתר וסייע לתוכניותיו באמצעות פגישות טרום-מלחמה.
ראשיד עבד אל-רחים, סופר ופרשן פוליטי סודאני, כותב על הקשר בין המשטר הציוני לבין מחבלי ה-RSF:
כוחות התמיכה המהירה (RSF) הם בדיוק הגרסה הסודאנית של הציונות, כשם שישראל היא הגרסה הציונית של היהדות. שניהם מבוססים על הנחת יסוד אסטרטגית משותפת, תוכניות זהות ומטרות דומות. שניהם חדרו לשטח שלא היה שייך להם וטענו לבעלות עליו; ה-RSF חדרו לחרטום וחשפו את מטרותיהם וכוונותיהם האמיתיות, שאותן הכריז בפומבי עבד אל-רחים דגלו (הטוען לבעלות היסטורית על חרטום); כשם שישראל, בעת פלישתה וכיבוש שטחי פלסטין, הכריזה על מטרתה העיקרית.
המומחה הסודאני מוסיף ומצביע על קווים התנהגותיים דומים בין מחבלי ה-RSF לבין המשטר הישראלי.
קיימים קווי דמיון בין פעולותיהם ודפוסי הפעולה של ישראל לבין אלו של ה-RSF. שניהם שואפים להגשים את מטרותיהם באמצעות כוח צבאי; כפי שניתן לראות במרד בסודאן ובכיבוש ישראל בפלסטין. שניהם פועלים על פי תוכניות המבוססות על תקיפה באש כבדה כדי להפחיד את האויב ולגרש אותו מהשטח. שניהם משתמשים באלימות, רצח, אונס וניסיונות להשמיד אוכלוסיות בשטחים שבשליטתם.
כפי הנראה, המשטר הציוני מעורב הרבה יותר ממה שמוצג בתקשורת ברצח העם נגד תושבי סודאן המוסלמים, ומנהיגי איחוד האמירויות הפושעים אינם לבדם בביצוע רצח עם זה, ובן בריתם הקרוב, כלומר ישראל, ממלא תפקיד משמעותי בהתפתחויות הפנימיות בסודאן.
בחלק השני של הדו"ח, יידונו לעומק היבטים ופרטים נוספים של התערבויות המשטר הציוני בהתפתחויות הפנימיות בסודאן ותפקידם במעשי רצח העם של העם הסודאני חף מפשע, וכן פעולותיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן במטרה להגן על הממשלה הלגיטימית של מדינה זו ועל עמה מפני הטרוריסטים הנתמכים על ידי איחוד האמירויות וישראל.
