מחקר חדש חושף כי לאחר סיום המערכה באיראן וכעת עם שחרור החטופים, הישראלים חווים דכדוך לאומי במקום אופוריה: 25% שוקלים לעזוב את הארץ ו-60% חוששים מהאיום הפנימי. רוב הנשאלים מדווחים על עייפות, פסימיות ופגיעה כלכלית. 40% סבורים שאירוע כמו 7/10 יכול לקרות שוב
במהלך 12 הימים של המערכה באיראן, הישראלים היו דרוכים כמו קפיץ. טילים נפלו, בתים קרסו, אזרחים נהרגו ונפצעו, וכולנו רצנו לממ"ד באישון לילה, ניסינו להירגע, לחזור לישון ולהעמיד פנים שהכול רגיל. אחרי סיום הלחימה ציפינו להקלה עצומה ושמחה גדולה, אבל לפחות אצל חלקנו התגובה הייתה הפוכה, כמו חבל מתוח מדי שעוזבים בבת אחת ונופלים אחורה. תחושת ריקנות, עייפות בלתי מוסברת ואפילו עצבות.
סיום המלחמה בעזה והחזרת החטופים הם אחד מהרגעים המאושרים בתולדות ישראל, אבל נדמה שבקצה ההתרגשות הגדולה ופרצי השמחה על שובם של אחינו מהמנהרות בעזה, הביתה, מסתתרת תחושת דכדוך לאומית.
נתונים ממחקר חדש של מכון אגם באוניברסיטה העברית בירושלים, בהובלת הפסיכולוג הפוליטי נמרוד ניר ובשיתוף ד"ר גייל טלשיר, אסא שפירא ואריאל דוד, מצביעים על כך שהישראלים נמצאים במצב רוח קודר מהצפוי.
"ערכנו את הסקר יום אחרי מסיבת העיתונאים", אומר נמרוד ניר, שמוביל את צוות המחקר, "ובדקנו שורה של פרמטרים. גילינו שאנחנו נמצאים בסוג של 'האנג אובר' לאומי, ולא של אופוריה בלתי נשלטת. אחת הסיבות היא ירידה במדדי הקרבה ועלייה במדדי הקיטוב. כששאלנו ממה הם חוששים יותר, מהאיום הפנימי או החיצוני, למעלה מ-60% חוששים מהאיום הפנימי".
באוגוסט 2023 ערך צוות החוקרים מחקר עומק בקרב 4,000 משיבים. שבוע אחרי מתקפת חמאס הם חזרו ל-2,000 מהם, כדי לבדוק כיצד שינתה המלחמה את תפיסות העומק והיחסים החברתיים בישראל.
שנתיים אחרי המלחמה, ומיד אחרי ההכרזה על שחרור החטופים, נשלחו שאלונים לכ-2,500 משיבים יהודים וערבים, המייצגים את כלל אזרחי ישראל בגילאי 18 ומעלה, והממצאים מטרידים מאוד.
כ-25% מהישראלים שוקלים לעזוב את הארץ, לעומת 20% בשנה שעברה. פחות ממחצית מהאזרחים הערבים ומצביעי האופוזיציה שוקלים עזיבה. רק 20% מהישראלים סבורים שאירוע בסדר הגודל של השביעי באוקטובר לא יחזור על עצמו בעתיד הקרוב, בעוד 40% סבורים שכן.
קרוב ל-40% מהישראלים דואגים לביטחון המדינה, עלייה בהשוואה לתחושת הביטחון מלפני שנה, אך ירידה משמעותית לעומת תחילת המלחמה. מצביעי הקואליציה מביעים את מידת החשש הנמוכה ביותר.
נכון לאוקטובר 2025, 25% מהישראלים סבורים שילדיהם יחיו במציאות טובה יותר משלהם, לעומת כשליש בשנה שעברה. 48% מהישראלים פסימיים לגבי עתיד המדינה, לעומת 34% אופטימיים. מצביעי הקואליציה הם הקבוצה האופטימית ביותר, אך גם אצלם מדובר באופטימיות מתונה. 50% מהישראלים מדווחים שהם יותר פסימיים לעומת השנה שעברה.
גם המצב הכלכלי מטריד את הציבור. 48% מהנשאלים פסימיים לגבי המצב הכלכלי, לעומת 34% אופטימיים – החמרה לעומת 2024. 45% מהישראלים מדווחים על פגיעה כלכלית, ובקרב האזרחים הערבים הנתון מזנק ל־84%.
רוב הישראלים סבורים שהקרע הפנימי הוא האיום המרכזי על מדינת ישראל, באופן משמעותי יותר מהאיום החיצוני. בשנת 2023 אמרו 77% שהמערכה איחדה את העם, ואילו השנה 66% טוענים שהחברה הישראלית מפולגת יותר.
"מצאנו סימנים לתשישות כרונית, מלווה בדאגה מהקיטוב. למערכה הזאת היה מושא חיצוני, אויב, ועכשיו אנחנו צריכים לטפל במה שקורה כאן בינינו. המלחמה האמיתית היא על עתיד החברה והמדינה. איך אוספים את השברים והופכים את המלחמה הזאת לאירוע בעל ערך. בדרך כלל אחרי מלחמות מגיע הקתרזיס, הלכידות עולה. כך זה גם אצלנו באתוס היהודי הישראלי.
