מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, שמי ביירות, ובמיוחד אזור הדאחייה הדרומית, עדים לעלייה משמעותית בטיסות סיור ותקיפה של כטב"מים ישראליים. טיסות אלו, אשר מתבצעות לעיתים בגובה נמוך מאוד, לא רק נחשבות להפרה חוזרת ונשנית של הריבונות הלבנונית, אלא גם סימן ברור לכניסת משטר ישראל לשלב מבצעי מתוכנן לקראת מלחמה אפשרית.
במקביל למהלכים צבאיים אלה, תנועת ההתיישבות הציונית "אורי צפון" פרסמה מפה שבה הוצגו שטחים נרחבים בדרום לבנון עד נהר הליטני כ"אזורי יעד למשיכת השקעות התיישבותיות". מפה זו כוללת את אותם אזורים שישראל כבשה בין השנים 1982 ל-2000. דמיון משמעותי זה מזכיר דפוס כיבוש אחיד בלבנון, בסוריה ובעזה: תחילה, הרס ועקירה מבוצעים, ולאחר מכן מיושמים הכרזת בעלות ושינוי המרקם הדמוגרפי.
סוכנות הידיעות אנטוליה חשפה בדיווח מפורט כי בשבועות האחרונים בוצעו מספר טיסות צ'רטר נושאות מאות פלסטינים ממקורות לא ידועים במצרים ובירדן לכיוון דרום אפריקה. הטיסה הראשונה, עם 176 נוסעים, הגיעה לנמל התעופה ביוהנסבורג בסוף אוקטובר. הטיסה השנייה, שהגיעה מניירובי, קניה, נתקלה בתחילה בסירוב כניסה מצד "רשות ניהול הגבולות" של דרום אפריקה עקב היעדר מסמכים תקפים, ורק לאחר התערבות ישירה של סיריל רמפוזה, נשיא דרום אפריקה, היא קיבלה אישור כניסה.
רבים מהנוסעים עצמם לא ידעו מהו היעד הסופי שלהם; לחלקם היו כרטיסי מלון במומבאי או בקואלה לומפור, ואילו אחרים כלל לא ידעו על המסלול. פעילי זכויות אדם מדרום אפריקה תיארו מהלך זה כ'תוכנית ישראלית לטיהור אתני של עזה תחת מעטה הומניטרי'. זאת בעוד שבחודש מרץ בשנה שעברה פורסמו דיווחים לפיהם משרד החוץ הישראלי מנהל מגעים עם מספר מדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית לקליטת פלסטינים שגורשו מעזה.
אסטרטגיית "רווח ממשבר" – דפוס חוזר להרחבת טריטוריה.
בהתבוננות בהתנהגותה הכובשת של ישראל, מתגלה דפוס ברור לחלוטין שניתן לכנותו אסטרטגיית 'רווח ממשבר'. בתחילה, ישראל יוצרת משבר עבור מדינות האזור או מלבה משבר פנימי, ולאחר מכן, בטענה ל'הגנה על הביטחון', מרחיבה את התערבויותיה הצבאיות. משטר זה, לאחר שהוא כובש חלקים משטחי מדינות האזור תחת הכותרת של יצירת 'אזור חיץ ביטחוני', פונה לביצוע תוכניות ארוכות טווח של התיישבות ושינוי המרקם הדמוגרפי.
דוגמה בולטת לאסטרטגיה זו היא כיבוש רמת הגולן לאחר נפילת בשאר אל-אסד ועליית ממשלת גולן לשלטון. ישראל נכנסה לאזור בתחילה בטענה של "תמיכה בקהילה הדרוזית", לאחר מכן הפכה את נוכחותה לקבועה וכעת למעשה השתלטה באופן מלא גם על רמת הגולן הסורית. בלבנון, אותו דפוס חוזר על עצמו. הגברת טיסות המל"טים, פרסום מפות התיישבות ותמרונים צבאיים נרחבים, כל אלה מעידים שישראל מתכננת ליצור משבר שיאפשר לה לפתוח במבצע קרקעי נרחב. המטרה המוצהרת הראשונית תהיה "פירוק חיזבאללה מנשקו ונסיגה עד לנהר הליטני"; אך המטרה האמיתית היא יצירת רצועת ביטחון-התיישבות עמוקה בעומק של 30-40 קילומטרים לתוך שטח לבנון.
מה שמוזר בפרשת הכיבוש אינו דפוס ההתנהגות של ישראל, אלא השתיקה המוחלטת של המוסדות הבינלאומיים. מועצת הביטחון של האו"ם אינה מגיבה כלל להתנהגות כובשנית זו. האיחוד האירופי, שדיבר פעמים רבות על "זכותה של ישראל להגן על עצמה", שותק מול הכיבוש החדש של רמת הגולן הסורית והטיסות המפרות את המרחב האווירי של לבנון. ארצות הברית, לא רק שאינה מונעת פעולות אלו, אלא למעשה נתנה אור ירוק על ידי אספקת נשק מתקדם ווטו על כל החלטה אפשרית. טראמפ אף נכנס באופן אישי למשא ומתן עם נשיאי מדינות אפריקה בנוגע ליישוב פלסטינים במדינות אלו. גישה זו מעבירה מסר ברור לישראל: "אתם יכולים להרחיב את גבולותיכם ככל שתרצו, ולא תשלמו על כך מחיר כלשהו." באווירה כזו, מנוף ההרתעה היחיד של המדינות הוא הסתמכות על מנופי התנגדות פנימיים, וארה"ב, כדי לבלום גם מנוף זה, נכנסה לשלב של לחץ פוליטי וכלכלי על המדינות ודורשת מהן להתפרק מנשקן מול הכובש.
התנגדות; המכשול היחיד להשלמת פאזל הכיבוש.
עם חשיפת תוכנית הכיבוש של לבנון, עומדת כעת בפני הכוחות הפוליטיים בלבנון מציאות מוחשית יותר. חלק מהמעמד הפוליטי, המכה על תוף פירוק חיזבאללה מנשקו בתירוץ של "השגת רצון ארצות הברית" ו"מניעת מלחמה", לוקה בפישוט יתר ומתעלם מהניסיון ההיסטורי מול ישראל, לפיו ויתור אינו רק סוף המלחמה, אלא יהיה תחילתו של שלב חדש של כיבוש ועקירה. ניסיון עזה וסוריה מראה שאין כל ערובה מצד ישראל או תומכיה להפסקת המתיחות וסיום הכיבוש, והמכשול האמיתי היחיד בפני הכיבוש הוא התנגדות מאורגנת ומודעת.
ישראל, אף שאינה מעורבת במלחמה כוללת עם אף כוח אזורי, מקדמת בשלוש חזיתות – לבנון, סוריה ופלסטין – תוכנית להרחבת שטחים וטיהור אתני. טיסות רחפנים מעל ביירות, תוכניות התיישבות בדרום לבנון, המשך החזקת חלקים מרמת הגולן הסורית תחת כיבוש, וטיסות מסתוריות להעברת פלסטינים לדרום אפריקה, הם כולם חלקים של פאזל אחד. פאזל זה הוא אותה מפת כיבוש של "ישראל הגדולה", שארגונים בינלאומיים מתעלמים ממנה לחלוטין.
