מנגנון ה'סנאפ-בק' מחדש את הסנקציות על איראן: טהראן ומוסקבה מעמיקות שותפות אסטרטגית
ההפעלה המחודשת של מנגנון ה"סנאפ-בק" (Snap-back) על ידי שלוש המדינות האירופיות והחלתן מחדש של סנקציות האו"ם נגד איראן, מבליטה את הפוטנציאל לשיתוף פעולה בין טהראן למוסקבה. רוסיה רואה בסנקציות אלו בלתי-לגיטימיות, ועל ידי החלשת יישומן, היא סוללת את הדרך למהפך אסטרטגי של איראן מזרחה ולהעמקת היחסים הכלכליים והצבאיים עם מוסקבה.
ג'ורג'יו קאפיירו, מרצה באוניברסיטת ג'ורג'טאון במרכז לחקר האוקיינוס האטלנטי, התייחס לתחזית של יחסי איראן-רוסיה לאחר ה"סנאפ-בק":
המתחים הגרעיניים בין איראן למערב הסלימו משמעותית עם החלתן מחדש של סנקציות האו"ם שהיו בתוקף לפני 2015 נגד טהראן בחודש ספטמבר. התפתחות זו נבעה מהפעלת מנגנון ה"סנאפ-בק" של ה-JCPOA (הסכם הגרעין) על ידי שלוש המדינות האירופיות – צרפת, גרמניה ובריטניה – חודש קודם לכן.
כתוצאה מכך, שיתוף הפעולה של איראן עם רוסיה, הרואה בהחלת הסנקציות הבלתי-לגיטימית, צפוי להעמיק. התפתחות זו צפויה להאיץ את המהפך האסטרטגי של טהראן לכיוון המזרח, שינוי שהתגבר לאחר פרישת ממשל טראמפ מה-JCPOA במאי 2018. איראן ורוסיה הן שחקניות פרגמטיות ביותר. כל עוד המערב דוגל במדיניות של בידוד, שיתוף פעולה כלכלי מעמיק בין טהראן למוסקבה הוא תוצאה הגיונית. מתוך רצון להתמודד עם ההשפעה של ארה"ב, שתי המדינות מוכנות להעמיק את שיתופי הפעולה הדו-צדדיים והרב-צדדיים שלהן.
עמדת רוסיה בנוגע ל'סנאפ-בק'
לאחר ששלוש המדינות האירופיות יזמו את תהליך ה"סנאפ-בק" ב-28 באוגוסט, רוסיה הביעה התנגדות להפעלת המנגנון, גינתה את המהלך ה"לקוי" וטענה כי המדינות האירופיות עצמן הפרו את ה-JCPOA, ולכן אין להן מעמד לגיטימי לנקוט בצעד זה.
רוסיה גם טענה כי החלתן מחדש של סנקציות האו"ם שהיו בתוקף לפני 2015 נגד איראן חסרת תוקף משפטי בינלאומי, וזאת בניגוד לטענת המדינות האירופיות בדבר זכותן ה"חד-משמעית" לעשות זאת.
ב-2020, כאשר ממשל טראמפ ניסה להפעיל את המנגנון באופן חד-צדדי, רוסיה וסין התנגדו רשמית בטענה שפרישת וושינגטון מה-JCPOA שוללת ממנה כל הצדקה חוקית ל"סנאפ-בק". מוסקבה ובייג'ינג הסתמכו על חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) מיוני 1971, שקבעה כי צד שנוטש את התחייבויותיו בהסכם אינו יכול לטעון במקביל לזכויות הנובעות ממנו.
מוסקבה, שהצהירה בבירור כי אינה מכירה ואינה מצייתת לסנקציות שהוטלו לפני 2015, ניסתה לעכב, להחליש ולסכל את מאמצי שלוש המדינות האירופיות להחזיר את סנקציות האו"ם.
אך הצעת ההחלטה שהוגשה על ידי רוסיה וסין למועצת הביטחון של האו"ם להמשך ביטול הסנקציות על איראן לא אושרה ב-26 בספטמבר (9 מדינות הצביעו נגד, 4 תמכו – רוסיה, סין, אלג'יריה ופקיסטן, ו-2 נמנעו). דמיטרי פוליאנסקי, סגן שגריר רוסיה באו"ם, אמר כי "קיווינו שהן יבחרו בנתיב הדיפלומטיה במקום בסחיטה מגושמת".
העמקת היחסים בין איראן לרוסיה בצל הסנקציות
סירובה הנוכחי של רוסיה לציית לסנקציות האחרונות של האו"ם מסייע לאיראן, לפחות חלקית, להתמודד עם הלחץ הכלכלי. הסחר ושיתוף הפעולה הדו-צדדיים במגזרים שונים, כולל אנרגיה גרעינית, צפויים להעמיק עם קידום יישום הסכם השותפות האסטרטגית המקיפה שחתמו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן לפני 9 חודשים במוסקבה. ניתן לסמוך על רוסיה שתגן על האינטרסים של איראן במועצת הביטחון.
הברית בין רוסיה, סין, פקיסטן ואיראן נגד ה"סנאפ-בק" מחזקת את האמונה בקרב גורמים איראניים כי הצטרפות המדינה לגופים לא-מערביים כגון BRICS Plus וארגון שיתוף הפעולה בשנגחאי הייתה מוצדקת. במסגרת תוכנית "המבט מזרחה" של מדיניות החוץ האיראנית, טהראן מאמינה כי גורלה הגיאופוליטי נמצא בקו אחד עם רוסיה, סין ומעצמות לא-מערביות נוספות.
מנקודת מבטה של טהראן, פעולת שלוש המדינות האירופיות מאשרת את תפיסתה ארוכת השנים לפיה המעצמות המערביות אינן אמינות והוויתורים הגרעיניים הם חסרי תועלת. בנוסף, תמיכת אירופה, במיוחד גרמניה, בישראל במהלך מלחמת [המפרץ האחרונה] והתקיפות הצבאיות האמריקאיות על מתקני הגרעין האיראניים רק העמיקו תפיסה זו.
אף על פי כן, איראן תשמור על ערוצי המשא ומתן עם המערב פתוחים, תוך שהיא מעדיפה הרתעה על פני פשרות דיפלומטיות. עם סירובה של מוסקבה ליישם את סנקציות האו"ם שהיו בתוקף לפני 2015, איראן תפנה לממשל פוטין לשיתוף פעולה נוסף בתחום שיתוף המידע, התמיכה הטכנית והטכנולוגיה הצבאית המתקדמת, ותסמוך על רוסיה שתקל על שיתופי פעולה ביטחוניים נוספים בין איראן לרפובליקות שונות של ברית המועצות לשעבר (מטג'יקיסטן ועד בלארוס).
במבט לעתיד, הברית ההולכת וגוברת בין איראן לרוסיה תחליש עוד יותר את מאמצי המערב לבודד את טהראן. ככל ששתי המדינות יעמיקו את התיאום הכלכלי, הצבאי והדיפלומטי, הן ישאפו לא רק לצמצם את יעילות הסנקציות המערביות, אלא גם לאתגר את הארכיטקטורה הרחבה יותר של הסדר העולמי בהנהגת ארה"ב. אף שסיכויי החייאת ה-JCPOA או השגת הסכם גרעין חדש מעורפלים, כישלון המערב בניהול דיאלוג משמעותי עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין צפוי להאיץ את מגמת נטייתה של טהראן למסלול המזרחי.
מוסקבה מעכבת את יישום הסנקציות החדשות
אף שמוסקבה לא הצליחה למנוע את החלתן מחדש של סנקציות מועצת הביטחון של האו"ם, יש לה יכולת משמעותית למנוע את יישומן. דוגמה מרכזית היא יכולתה למנוע את ההפעלה מחדש של ועדת הסנקציות 1737 (שהוקמה ב-2006 לפקח על הסנקציות) או למנוע מינוי מומחים לוועדה. מכיוון שמשימת הוועדה דורשת הסכמה במועצת הביטחון, רוסיה יכולה להשתמש בווטו שלה כדי למנוע את החייאתה.
דחיית ה"סנאפ-בק" על ידי מוסקבה היא יותר מצעד סמלי; היא משקפת אסטרטגיה לצמצום השפעת סנקציות האו"ם החדשות נגד איראן. עם זאת, קשה להימנע מהמסקנה כי "חזרת הסנקציות" על ידי שלוש המדינות האירופיות תשפיע לרעה על כלכלת איראן, אף שרוסיה וסין מחלישות את יישומן.
