לאחרונה קראתי את הביוגרפיה של שולמית אלוני, אחת הפוליטיקאיות שמהוות השראה עבורי. בשנות ה־90, כשאלוני הייתה שרת החינוך, אף תלמיד לא למד את תורת האבולוציה, גם לא תלמידים חילונים, מלבד אחוז מצומצם של תלמידים שלמדו חמש יחידות ביולוגיה לבגרות.אלוני דרשה להכניס את לימודי האבולוציה כלימודי חובה במערכת החינוך. הדבר הוביל למשבר קואליציוני עם ש"ס, שדרשה מראש הממשלה יצחק רבין לפטר את אלוני ואיימה כי אחרת היא תפרק את הממשלה.
כך, כמעט בלי שנשים לב, החינוך של ילדינו השתנה באופן שמשפיע בהמשך גם על דפוסי ההצבעה שלהם. צמצומו של השמאל הישראלי אינו מקרי. הוא במידה רבה תוצר של השינויים שעברו על מערכת החינוך בעשור האחרון. ראיתי את השינוי במערכות השעות של ילדיי, שלומדים בבית ספר ממלכתי: לימודי האמנות נעלמו לחלוטין ממערכת השעות בחטיבה, לימודי הטבע והמדעים צומצמו, וכיום יש לילדים שלי יותר שעות לימוד שבועיות בתנ"ך מאשר באנגלית.הסרת פרקי הדמוקרטיה הליברלית מספרי הלימוד באזרחות על ידי שר החינוך הנוכחי, יואב קיש, היא שלב נוסף במהלך מתמשך שמוביל משרד החינוך בשנים האחרונות, מהלך המרחיק באופן מכוון את צעירי ישראל מהערכים הליברליים והדמוקרטיים שעמדו בבסיס הקמת המדינה.
במקום החזון של מגילת העצמאות, שהבטיח מדינה המושתתת על "יסודות החירות, הצדק והשלום", נחשפים התלמידים לתוכן חינוכי המעמיק את התפיסה הלאומית־דתית של ארץ ישראל השלמה, מדגיש את זכות האבות ההיסטורית של העם היהודי על הארץ ומטמיע תפיסת עולם המתעלמת מהמורכבות הפוליטית והמוסרית של המציאות שבה אנו חיים.
השינויים האלה, המתבטאים גם בחיזוק לימודי תרבות ישראל ומורשת אבות על חשבון חינוך אזרחי ביקורתי, מעצבים דור של צעירים שנחשף לחזון חד־ממדי של הזהות הישראלית. דור שצומח על ערכים של קיצוניות, שמרנות פוליטית, והסתמכות על הצדקות דתיות ומשיחיות במקום על עקרונות דמוקרטיים של שוויון, פלורליזם וכבוד לזכויות האחר.זוהי קריאת ההשכמה האחרונה לציבור הליברלי במדינת ישראל.