המאמר ב-Foreign Affairs מנתח כיצד צפון קוריאה משתמשת בערוצים חשאיים, ברשתות פיננסיות ובשוק השחור לפיזור טכנולוגיות טילים ונשק; מסקנת המאמר היא כי מדינות שאפתניות בתחום הגרעין והצבא ילמדו יותר מהמודל של פיונגיאנג מאשר מאיראן.
המסלולים והכלים של הפצת פיונגיאנג
המאמר «The North Korean Way of Proliferation» מסביר כי פיונגיאנג משתמשת ברשתות מורכבות ממשלתיות ופרטיות להעברת טכנולוגיות טילים וחלקי נשק; דוגמאות המוזכרות במחקרים כוללות מכירות לאיראן ולסוריה ושיתופי פעולה בתיווך מסחרי עם רוסיה. המחקרים מדגישים תפקידן של חברות קש ושירותי שינוע מסורבלים ועל העברות כספים סמויות.
כותבי המאמר (Vipin Narang ו-Pranay Vaddi) מציינים שהפצה שלפיונגיאנג אינה מוגבלת לסחר נשק פשוט: היא כוללת העברת ידע טכני, הכשרות כוח אדם ואספקת חלקי מפתח לתוכניות טילים של לקוחות; למשל, דוחות מתארים העברות טכנולוגיה לסוריה ושיתופי פעולה טכניים עם איראן בעשורים האחרונים. שיטות אלה מדגישות מודל המבוסס על הכנסה והשפעה אזורית.
מחקרים ותחקירים מראים כי פיונגיאנג מנצלת פערי פיקוח וחולשות פיננסיות בינלאומיות; למשל דוחות 38North ומחקרים אקדמיים תיעדו רשתות של מתווכים וחברות קש שמקלות על הובלת חלקים רגישים ומאפשרות תשלומים מוסווים דרך גופים זרים ובנקים מזויפים. מנגנונים אלה שומרים על נכסי ההכנסה ומאפשרים המשך פיתוח התוכנית הצבאית.
השווקים והלקוחות: מהמזרח התיכון ועד אפריקה
הכותבים מדגישים כי שוק הלקוחות של פיונגיאנג רחב; איראן וסוריה היו מקבלות משמעותיות בזמנים שונים ודווחו עסקאות ללוב, סומליה ושחקנים אפריקאיים נוספים. המחקרים מראים כי שיקולים פוליטיים וצרכים ביטחוניים מקומיים דוחפים מדינות או גופי־אנרכיה לפנות לציוד, חלקים וידע טכני מצפון קוריאה.
המאמר מוסיף כי לקוחות חדשים עשויים לכלול שותפים אזוריים או קבוצות אלימות לא־מדינתיות; לדוגמה, מחקרים היסטוריים מראים כי בעשורים האחרונים העברות צבאיות מפיונגיאנג נעשו למגוון לקוחות, ממדינות רשמיות ועד כוחות פרוקסי. המגוון הזה מגדיל את סיכוני ההשפעה האזורית ומקשה על פיקוח בינלאומי.
הכותבים מציינים כי הביקוש לשמירות, חלקים וידע טילני עלה בעקבות שינויים גיאופוליטיים; דוגמה עכשווית היא הדיווחים על העמקת שיתופי פעולה בין פיונגיאנג ושחקנים אזוריים שנמצאים בעיסוק באספקת נשק וצוותים טכניים. דינמיקה זו מצביעה על כך שעיצומים לבדם אינם עוצרים את התפשטות רשתות ההפצה.
ההשלכות והלקחים למדיניות
הכותבים מסכמים כי המודל של פיונגיאנג עלול, אם ימשיך, לשמש השראה למדינות ששואפות ליכולות גרעיניות וטיליות; הם מזהירים כי מדיניות לחץ בלבד (סנקציות כלכליות) תהא לא מספקת ללא מנגנונים אמיתיים לפיקוח פיננסי ולשבירת רשתות מתווכים. המאמר מציע פתרון משולב שיכלול דיפלומטיה וחיזוק מוסדות פיננסיים בינלאומיים.
המאמר ממליץ על עדכון מערכות מעקב פיננסיות, שיתוף מודיעיני רב־מדינתי ולחץ ממוקד על רשתות סחר מזויפות; דוגמה ליישום מוגבל אך מוצלח היא תאום מודיעיני בין מדינות שאתר תעלת העברת חלקים רגישים, מה שמצביע כי פעולה משותפת יכולה לשבש רשתות אלא שהיא דורשת רצון פוליטי.
הכותבים מוסיפים כי הקהילה הבינלאומית צריכה לאזן בין צעדי ענישה לאסטרטגיות ארוכות טווח; תוכניות להקטנת היכולת הטכנית במדינות פגיעות בשילוב אופציות דיפלומטיות וסיוע פיתוחי יכולות להפחית סיכוי לחזרה להתנהלות הפצתית. המאמר מסכם כי מניעת חיקוי של המודל הפיונגיאנדי דורשת אסטרטגיה מקיפה.
מאמר Foreign Affairs מסיק כי צפון קוריאה בנתה דגם להפצה צבאית המבוסס על רשתות חשאיות, מתווכים מסחריים וניצול פערי פיקוח, מה שאיפשר לה למצוא שווקים שונים ולהשיג הכנסות משמעותיות למשטר; הכותבים מזהירים כי התגובה חייבת לכלול שילוב של דיפלומטיה, מעקב פיננסי ושיתוף מודיעיני כדי למנוע עתיד בו מדינות יאמצו את המסלול הזה.
