חסן סלאריה, ראש הרשות החללית של איראן, חשף בתוכנית "השורה הראשונה" את הפעולות האחרונות של הארגון ואת תכניותיו והשיב על שאלות בתחום. להלן תמצית דבריו:
שאלה: שיחת מוקדשת לאחד התחומים האסטרטגיים והחיוניים במדע ובטכנולוגיה; תחום שאינו רק סמל לעוצמה מדעית אלא גם מדד למעמד הלאומי במערכות הכלכליות והגיאופוליטיות בעולם. כיצד תתאר את המצב הנוכחי של איראן בתחום מדעי וטכנולוגיית החלל ועד כמה ההתקדמות מותאמת למסמכי המדיניות ותכנית החומש השביעית?
סלאריה: תעשיית החלל האיראנית מתפתחת כבר כמעט שני עשורים. ניתן למקם את תחילת המעורבות ממש בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. הרשות החללית הוקמה בשנות השמונים ומאז הושקו פרויקטים רבים במוסדות אקדמיים ובגופים ממשלתיים בתחום תכנון ובניית לוויינים ומשגרים. באופן כללי ניתן לחלק את התעשייה למספר תתי תחומים.
החלק העליון כולל את החומרה: לוויינים, משגרים, אתרי שיגור, תחנות בקרה וקליטת תמונות ונתונים לווייניים. יכולת המדינה בבניית לוויינים במשקל של כ־200–250 ק"ג מבוססת ומוכחת. אמנם היכולת הטכנית גבוהה יותר, אך הניסיון המעשי מרוכז ברובו בקבוצות מסה אלה. דוגמאות לכך הן מודולי העברת מסלולים ושורת לוויינים מדגמי פארס ונחיד וכן משפחות של ננו ומיקרו לוויינים לשימושי חישה מרחוק, צילום אופטי ותקשורת.
במגזר פועלים גופים אקדמיים, מכוני מחקר ממשלתיים, המכון החללי של משרד התקשורת וכמובן מגזר פרטי שמתפתח במהירות. גם בתחום המשגרים נרשמו הישגים: היכולת להציב במסלולים נמוכים לוויינים במשקל של בין 100 ל־300 ק"ג כבר קיימת ופיתוח כמה משפחות משגרים התקדם. משפחת המשגרים קאים 100 מבוססת דלק מוצק ופיתוח המשגר הנוזלי סימורג בוצע במסגרת התעשיות האוויר חלל של משרד ההגנה. קיימים גם משגרים היברידיים כגון זולג'נאה וקאסד שמשלבים דלק נוזלי ומוצק.
כבר הושגו הצלחות בהזרקה של מסות עד כ־300 ק"ג למסלולים נמוכים, ובשנה החולפת בוצעו שיגורים מוצלחים של קאים 100 וסימורג. הטכנולוגיה בתחומים אלה מתייצבת. בנוסף נמצאים בהקמה אתרי שיגור מקומיים: אתר השיגור הלאומי בצ'הבאחר נמצא בשלבי הקמה; שלב ראשון למשגרים מבוססי דלק מוצק כמעט הושלם וצפוי שיגור ניסוי ראשון בחודשים הקרובים. המיקום הגיאוגרפי של צ'הבאחר מקנה יתרון גיאוסטראטגי לגישה למסלולים שונים ולחלונות שיגור נוחים.
גם רשת תחנות הקרקע להכוונה וקליטת תמונה מתרחבת: שני מרכזים אזוריים בצפון מזרח ובצפון מערב מתקרבים לפעולה. יכולת עיבוד ושימוש בנתוני חישה מרחוק מתפתחת עם כניסת חברות ידע וסטארט־אפ בתחומי עיבוד תמונה וניתוח נתונים.
שאלה: עד כמה עומדים ביעדים התוכניתיים? האם ניתן להעריך באחוזים את ביצוע סעיפי התכנית לשנה הראשונה?
סלאריה: בכל הנוגע לייצוב המשגרים, שתי המשפחות העיקריות — סימורג וקאים — הגיעו למצב שבו הטכנולוגיה שלהן ברורה ומוכחת, והשלב הנוכחי הוא להגדיל את מספר השיגורים כדי להגיע לאמינות תפעולית גבוהה. בשיגורי מסלול נמוך יש שתי מטרות מרכזיות: הגדלת המסה המוזרקת כך שניתן לשגר לוויינים כבדים יותר, והעלאת רמת האמינות עד להשגת סטנדרט שיאפשר שירות מסחרי. מדינות שמציעות שירות שיגור מסחרי הגיעו לשם אחרי שנים של ניסויים וחזרות עד להשגת אמינות גבוהה.
כיום לקאים 100 ולסימורג יש שיגורים מוצלחים רצופים, אך נדרש להמשיך בשיגורים כדי להגיע לדרגת אמינות מסחרית. היכולת הטכנית קיימת אך יש להשלים אותה בניסויים נוספים ושדרוג יכולת המסה. השיא הנוכחי הוא הזרקה של כ־300 ק"ג למסלול נמוך בחודש כסד האחרון, והמטרה החדשה היא להגיע ל־500 ק"ג.
שאלה: מהם המכשולים עד כה?
סלאריה: התקדמות בטכנולוגיות חלל מבוססת על חזרות וניסויים. מספר שיגורים מוצלחים ברצף הוא המדד. דוגמה חיצונית היא פרויקט סטארשיפ, שהדגים שלעתים נדרשים כ־8–10 שיגורי ניסוי עד להשגת אמינות מלאה. גם בתחום הלוויינים נהוג לשגר סדרה של 4–5 לוויינים מאותה משפחה כדי לאמת את טכנולוגיות המערכת. תהליך החזרה והלמידה הוא זה שמייצר בגרות וטווח מסחרי.
שאלה: האם ניתן לומר שהגיעו ליעד הטכנולוגי וכעת נותר לשפר אמינות?
סלאריה: מבחינה טכנית שתי המשפחות המרכזיות מוצהרות וברורות, אך נדרש להגדיל את כמות השיגורים כדי להגיע לבגרות מלאה. בנוסף מתוכננים דגמי שדרוג כגון קאים 105 וקאים 120, וכן גרסאות משודרגות של סימורג. התהליך נמשך תמיד; בכל שלב שבו משגר מצליח להעביר מסה מסוימת, היעד הבא הוא הגדלת המסה.
בעתיד, המטרה הבינונית היא להגיע ליכולת לשיגור לוויינים במשקל של טון ומעלה. העיקרון הוא שהטכנולוגיה חייבת להישאר דינמית; התכנית הלאומית שואפת לייצב משגר מסוים בתוך שנה עם 4–5 שיגורי ניסוי נוספים.
בנושא יחידת העברה למסלול גם שם נדרשת סדרת שיגורים של 4–5 הצלחות כדי להשיג בגרות טכנולוגית מלאה.
שאלה: מהן ההשפעות האזרחיות של ההתקדמות הזו?
סלאריה: לוויינים כבדים יותר במסלולים גבוהים, ובמיוחד לווייני תקשורת בגאוסטציונרי, מספקים יכולות תקשורת רחבות — שידורי מדיה, שירותי אינטרנט לאזורים מרוחקים ושיפור שירותי תקשורת בין אישית. בלווייני חישה הגדלת המסה מאפשרת התקנת חיישנים גדולים יותר ורזולוציות גבוהות יותר (למשל 30, 50 ואפילו 15 סנטימטר). יחד עם זאת ישנה מגמה גלובלית של הקטנת מסה ושילוב יכולות רבות בלוויינים קטנים במערכים רחבים.
טכנולוגיות עיבוד ותכנות ספקטרלי מתקדמות מאפשרות כיום לקבל תמונות איכותיות גם מלוויינים במשקל נמוך. הטרנד הזה הוליד את רעיון הקונסטלציות — מערכי לוויינים של מאות יחידות קטנות המספקים שירותים נרחבים.
לסיכום, מטרת הרשות היא להגדיל את היכולת להעברת מסה עד 500 ק"ג ולייצב סופית את טכנולוגיית המשגרים באמצעות סדרת ניסויים שתכלול כ־8–9 שיגורי ניסוי. אם התכנית תתבצע בטווח של כשנתיים, איראן תוכל להודיע על יכולת מבוססת לשיגור מסחרי בכיתת חצי טון ולהרחיב את סל השירותים הלווייניים המוצעים לאזרחים ולתעשייה.
אם תרצה, אוכל להכין כותרת עיתונאית קצרה בעברית וכן תקציר חדשותי לנושא.
