אפשרות להקמת ברית אזורית נגד ישראל בהשתתפות איראן קיימת / איומי הביטחון מצד המשטר הציוני חמורים.
שגריר איראני לשעבר (שגריר לשעבר בלבנון ובירדן) ניתח את השלכות כינוס החירום הערבי-אסלאמי בקטאר והמתקפה האחרונה של המשטר הציוני על מדינה זו, והדגיש כי פרסום הצהרות פוליטיות גרידא אינו יכול לרסן את האיומים הישראליים. הצהרות אלו, ללא גיבוי מעשי, רק מובילות להעזתו של המשטר הציוני. לדברי השגריר לשעבר, הדרך היחידה להשיג הרתעה ויציבות אמיתית באזור היא באמצעות השגת אחדות מעשית בקרב מדינות האסלאם; שכן למרבה הצער, מדינות מסוימות מסתפקות עד כה במילים ובהצהרות בלבד, וזה מה שגורם להגברת תעוזת ה"אויב". הוא הדגיש כי אם האזור חפץ בביטחון וביציבות, הוא זקוק לאחדות מעשית שחייבת לכלול ניתוק קשרים עם המשטר הציוני ועם מדינות שמקיימות עמו קשר, הפסקה מוחלטת של שיתופי פעולה כלכליים, הפסקת מכירת נפט ואנרגיה למשטר זה, וכן תיאום חזק במוסדות הבינלאומיים. הוא הוסיף: "כאשר מדינות האסלאם ירגישו שיש להן קול מאוחד ותומך, ה'אויב' ייאלץ לשקול כל מתקפה יותר מבעבר."
הוא קבע כי גם פעולות הגנה משותפות הכרחיות, אך למרבה הצער, צעדים אלו נותרו עד כה בגדר מילים והצהרות על הנייר, בעוד האיומים הביטחוניים הנוכחיים חמורים, ועל מדינות האזור להוציא לפועל צעדים רציניים ומעשיים. השגריר לשעבר בהתייחסו לרעיון "הגנה משותפת" או "נאט"ו ערבי" שהועלה בפסגה על ידי נשיא מצרים, אמר כי הצלחת העצמאות הביטחונית האמיתית באזור תלויה ישירות ברצון הקולקטיבי של מעצמות חזקות כמו טורקיה, מצרים, איראן וערב הסעודית. עם זאת, הוא ראה ב"שיקולים הפוליטיים והתלות של מדינות מסוימות בארצות הברית" את המכשול הגדול ביותר, אשר מונעים מהן להשיג עצמאות ביטחונית מלאה וגורמים לשלילת כושר ההחלטה העצמאי שלהן. הוא הבהיר כי אם יוסרו מגבלות אלו, ומדינות האזור יגיעו להבנה כי הביטחון הוא עניין קולקטיבי המבוסס על שיתוף פעולה, ואת האחריות עליו צריכות לקבל המדינות עצמן ולא באמצעות התערבות זרים, ניתן יהיה לנקוט בצעדים יעילים לחיזוק ביטחון האזור והעולם האסלאמי.
הוא התייחס ליכולות הצבאיות הגבוהות של מדינות האזור, כולל מצרים, טורקיה, איראן וערב הסעודית, והדגיש כי יש להשתמש במאגרי הנשק הקיימים לצורך הגנה והתמודדות עם איומים ממשיים, ולא רק לשמור אותם ללא מטרה. הוא הוסיף כי הרפובליקה האסלאמית תמיד הדגישה את הצורך בהתמודדות עם ישראל על ידי מדינות האסלאם והיא מוכנה לספק כל שיתוף פעולה נדרש בתחום זה. הוא ציין כי כעת נוצרה ההזדמנות הטובה ביותר להגיע למסקנה כי יש להבטיח את הביטחון האזורי על ידי המדינות עצמן.
לסיום, בהערכת השפעת המתקפה הישראלית על קטאר על הסדר הביטחוני במפרץ הפרסי, הוא הצהיר כי בטווח הקצר סבירות השינוי אינה גבוהה, אך בטווח הארוך צעד זה יוביל את מדינות האזור לבחון מחדש את תפיסתן לפיה ארה"ב מסוגלת להבטיח את האינטרסים והביטחון שלהן. הוא הצביע במפורש על בסיס "אל-עודייד" האמריקני בקטאר ואמר שהבסיס לא רק שלא מנע את המתקפה, אלא אף דווח כי התקיימו שיתופי פעולה בינו לבין כוחות ציוניים; עובדה המעידה כי הבסיסים הוקמו לשמירת האינטרסים של ארה"ב, ולא לביטחון מדינות האזור. השגריר לשעבר סיכם כי הצורך הגדול ביותר של האזור כיום הוא אחדות ותמיכה הדדית, והזהיר כי אם לא ייעצרו צעדי האיבה של המשטר הציוני והוא לא ייתקל בתגובה מעשית, אין זה מן הנמנע שמדינות נוספות באזור יעמדו בפני השלכות מזיקות ומאיימות.
