סייד יאסין מוסאווי, אימאם תפילות יום השישי בבגדאד והמורה הבכיר בסמינר של נג'ף אשרף, אמר אתמול בדרשה בתפילת יום השישי בבגדאד: התהליך הפוליטי בעיראק עדיין מתמודד עם כשל מבני ועמוק; כשל שבא לידי ביטוי בהיעדר המושג האמיתי של "ממשלה ואופוזיציה" וגרם לכך שהריבונות הפכה מ"ניהול המדינה" ל"ניהול אינטרסים של אנשים וקבוצות".
הוא הוסיף: מדע המדינה מדגיש את קיומו של זרם שולט המחזיק במושכות השלטון וזרם אופוזיציוני המפקח על תפקוד הממשלה ומתקן את המסלול. מודל זה, אם ייושם כראוי, יכול לרפא טעויות ולתקן מדיניות, ואפילו במקרה של התעקשות על חוסר יעילות, להוביל להחלפת הממשלה בדרכים חוקיות המבוססות על החוקה.
סייד יאסין מוסאווי ציין: מסלול זה הוא מודל מדעי מוכר, כפי שקיים במדעי רוח אחרים, אך המציאות הפוליטית בעיראק רחוקה מאוד ממודל זה.
בהתייחסו לתהליך הפוליטי לאחר שנת 2003, הוא אמר: התהליך הפוליטי בעיראק החל בתחילה תחת הכותרת "ממשלת כיבוש" ומוסדות השלטון הראשונים הוקמו בפיקוח ישיר של שלטון הכיבוש האמריקאי.
אימאם תפילות יום השישי בבגדאד ציין: המפנה האמיתי התרחש כאשר הסמכות הדתית העליונה נכנסה לזירה והתעקשה על ניסוח החוקה ברצון העם; חוקה שבה עוגנה זהות האומה ועקרונות היסוד שלה, והכשירה את הקרקע להקמת מדינה לאומית; מדינה שצריכה להיבנות על בסיס עקרונות ברורים של החוקה.
בהמשך הוא התייחס לשלב האלימות והטרור שפקד את עיראק במקביל למה שכונה "אופוזיציה פוליטית", והדגיש: העם העיראקי שילם מחיר כבד מאוד מדם בניו כדי לנצח את הפרויקטים העקובים מדם, הן בדמות אל-קאעידה והן בדמות דאעש.
סייד יאסין מוסאווי הוסיף: "לאחר הניצחון על הטרור, ציפינו להיכנס לשלב הבנייה, אך למרבה הצער נקלענו למשבר חדש".
בביקורת חריפה על תפקוד הזרמים הפוליטיים, הוא אמר: עיראק מעולם לא נוהלה בפועל על ידי מפלגות בעלות תוכניות אמיתיות; לא מפלגות איסלאמיות ולא מפלגות חילוניות, אלא המדינה נוהלה על ידי אנשים שהסתתרו מאחורי שמות של מפלגות.
המורה הבכיר בסמינר של נג'ף אשרף הבהיר: "המפלגות הוקמו כדי לשרת אנשים, ולא כדי שאנשים ישרתו את התוכניות הלאומיות, וזהו בדיוק השורש העיקרי של הכשל".
אימאם תפילות יום השישי בבגדאד הדגיש: הסוגיה המסוכנת ביותר המאיימת כיום על המדינה היא הנתק והפער בין הריבונות לבין העם; סוגיה שהסמכות הדתית העליונה הזהירה מפניה פעמים רבות.
הוא הוסיף: הסיבה לנתק זה היא המאמץ הבלתי פוסק להישאר בשלטון ולנצל את הפריבילגיות שלו, עד כדי כך שהאחריות הפכה מ"חובה" ל"שלל".
בנוגע לתיק בחירת ראש הממשלה, אייתוללה מוסאווי הסביר: הזירה הפוליטית משוחזרת שוב באותה שיטה ישנה; כך ששום שם לא עולה על בסיס כישורים או פרויקט לאומי, אלא שולט רק קריטריון אחד והוא שמירה על אינטרסים אישיים והשגת שביעות רצון של ארה"ב.
הוא הדגיש: הלחצים הכלכליים והביטחוניים שמפעילה וושינגטון, אם היה קיים רצון לאומי ואמיתי, לעולם לא היו מהווים הצדקה לכניעה.
אימאם תפילות יום השישי בבגדאד השווה את המצב בעיראק לאחר יותר משני עשורים של שינוי פוליטי, לניסיון של הרפובליקה האיסלאמית של איראן ואמר: איראן הייתה נתונה תחת הסנקציות הקשות ביותר במשך עשורים, אך למרות זאת הצליחה לבנות מדינה חזקה בתחומי הכלכלה, הצבא והטכנולוגיה.
הוא הוסיף: "אנחנו עדיין מייבאים את הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו, בעוד שמדינות תחת מצור מייצרות נשק, תעשייה וטכנולוגיה; ההבדל הוא ששם קיים משטר המכבד את עצמו ואת עמו".
אייתוללה מוסאווי ציין: חולשת התפקוד הפוליטי החלישה גם את המעמד הבינלאומי של עיראק, עד כדי כך שהאזרח העיראקי אינו זוכה לכבוד אפילו עם הדרכון שלו; זו תוצאה של היעדר מדינה אמיתית ומוסדות מושרשים.
הוא הדגיש: העם העיראקי הוא עם גדול וסבלני שהוכיח יכולת עמידה בתנאים הקשים ביותר; החל מתקופת המשטר הקודם ועד למלחמות האזרחים והטרור.
הוא הוסיף: "לעם הזה יש יכולת לשאת הקרבה למען מולדתו, אך הוא זקוק למנהיגות כנה, מסורה ומאמינה בעם שלה".
אימאם תפילות יום השישי בבגדאד מתח ביקורת גם על ההצהרות הרשמיות המדברות באופן סלקטיבי על "כיבוד רצון העם" ואמר: הקולות ותוצאות הבחירות מושקעים לרוב באמצעות קואליציות, ולא על בסיס בסיס עממי אמיתי, והדיבור על כיבוד רצון העם הופך לחסר משמעות כאשר העם מודר למעשה מקבלת ההחלטות.
אייתוללה סייד יאסין מוסאווי דחה באופן נחרץ בסיום דרשת תפילת יום השישי כל פרויקט או הסכם הפוגע בריבונותה של עיראק; כולל פרויקטי השקעה גדולים המועברים למדינות זרות ומכוונים לקרקע ולהחלטה הלאומית, והדגיש כי פרויקטים כאלה לא יצאו לפועל לעולם.
הוא הבהיר: "עיראק אינה שלל ורכוש פרטי; מי שאין לו יכולת לשאת באחריות השלטון, חייב להכריז על חוסר יכולתו, אך הפיכת המדינה לעסקה היא חרפה פוליטית".
